בש"פ 1502/16 בש"פ 1502/16

1.מונחת בפני בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, החל מיום 18.03.2016, או עד למתן פסק דין בת"פ 13896-05-15 בבית המשפט השלום באר שבע, לפי המוקדם מבניהם.

המשיב אינו מיוצג. הוא הביע בפני הסכמה לבקשה.

2.באשר לתקופה טרם הבקשה – המשיב התייחס למצב הבא: בשלב מסוים הוא הודה בעובדות כתב האישום והוכרע דינו. זמן מה לאחר מכן הוא חזר בו, ובית משפט התיר לו לחזור בו מהודאתו. השאלה המתעוררת בהקשר זה – האם יש לחשב את התקופה בין הכרעת הדין של המשיב על סמך הודאתו, ועד למועד בו הותר לו לחזור בו מהודאה זו – כחלק מהתקופה לפי סעיף 62 לחוק, אם לאו. המדינה הסבירה בדיון כי אין לחשב תקופה זו לצורך תשעת החודשים, וזאת על יסוד הנפסק בבש"פ 5142/99 מורוזובה נ' מדינת ישראל (22.11.1999), ובבש"פ 2624/13 מדינת ישראל נ' טרודי (14.04.2013). המשיב טען כי אף אם פסיקה זו נכונה, לדעתו היה על המדינה לפנות לבית המשפט ולקבל את אישורו לכך.

סוגיות אלו אינן נדונות בפניי. הבהרתי למשיב כי הוא רשאי לפנות לבית משפט בעניין, ואף מסרתי לו עותק של שני פסקי הדין הרלוונטיים. יתכן, לנוכח הפסיקה הקיימת, כי לא קמה חובה לבא כוח המדינה לפנות לבית המשפט לאשר עמדה זו.

כך או כך, זכויות המשיב שמורות לו בעניין זה , ואף רשאי, ככל שהדבר רלוונטי לבקשה זו – לפנות אלי בשנית.

3.סיכומו של דבר, וזהו עיקר – הנני נעתר לבקשת המדינה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום, החל מיום 18.03.2016, או עד למתן פסק דין בת"פ 13896-05-15 בבית המשפט השלום באר שבע, לפי המוקדם מבניהם.