בש"פ 1503/08 מדינת ישראל נ. קובי ביטון

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בחודש יולי 2006, נטען כי במהלך משחק הלם המשיב עם אגרופו באחר, ובהמשך החל להכותו עם מוט ברזל. כתוצאה מכך נגרמה למתלונן חבלה אשר כללה פגיעה עצבית בפנים, שיתוק חלקי, ושבר בגולגולת. סמוך לאחר ששוחרר המתלונן מבית החולים, פנה אליו המשיב ושידלו שלא יתלונן נגדו. באישום נוסף נטען, כי בין המשיב לקטינה היה קשר רומנטי שהסתיים בחודש יוני 2006. ביום 28.6.06 הוא הגיע לדירת בת זוגו כדי ליטול את בגדיו שהונחו מחוץ לדירה, ובעקבות ויכוח שפרץ בינו לקטינה, הצית המשיב את הבגדים, וכאשר החלה האש ללחך את דלת הכניסה, הוזעקה המשטרה. נטען, כי גם בשלב זה איים המשיב על הקטינה, וכן הפריע לשוטרים לבצע את מלאכתם תוך שהוא מטיח בהם מלים בוטות.

בחודש אוגוסט 2006 שוחרר העורר למעצר בית בדירת אמו, ומאז התלוננה האם מספר פעמים כי היא מתקשה לקיים את חובת הפיקוח על בנה, וביקשה לשחררה מערבותה. גם מפי אחיו של המשיב נשמעו דברים דומים לאחר שזה האחרון איים עליו, ובעקבות כך נעצר המשיב, בחודש יולי 2007, עד תום ההליכים.

ברור עניינו של המערער בפני בית המשפט המחוזי, מתנהל בעצלתיים, בעיקר משום שימי הדיון שנקבעו לכך לא היו רבים, וחלקם בוטל מסיבות שונות. התוצאה היא שרק לפני ימים מספר החלה פרשת ההגנה, אשר עשויה להסתיים ביום 17.3.08.

המדינה עותרת להארכת מעצרו של המשיב, וסבורני כי אין מנוס מלהיעתר לה. באשר לחומרתן של העבירות המיוחסות למשיב, נדמה כי אין צורך להרבות במלים. עבירות אלו מצביעות על הסכנה הגלומה בו, והדברים מקבלים משנה חומרה נוכח עברו הפלילי שאינו פשוט כלל ועיקר. חרף זאת, נעשה ניסיון להשתמש בחלופת מעצר, אולם פעם אחר פעם הוכיח המשיב כי הוא מתקשה לעמוד בתנאי השחרור, עד שגם אמו לא יכלה עוד לקיים את חובת הפיקוח. בנסיבות אלו נראה כי המעצר מאחורי סורג ובריח הוא תרופתו היחידה של המשיב, ומכאן החלטתי להיעתר לבקשה.

מעצרו של המשיב מוארך אפוא ב-90 ימים, החל מיום 29.2.08 או עד למתן פסק-הדין בע"פ 8197/06 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.