בש"פ 1504/06 נדאל סדר נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט רביד) בב"ש 6141/06 מיום 8.2.06, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת שניידר) בב"ש 1933/06, מיום 7.2.06, בה הוחלט לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

ב.(1) כנגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים המייחס לו, בשלושה אישומים שונים, עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, איומים והיזק בזדון. על פי האישום הראשון, תקף העורר את אשתו וגרם לה לחבורות בחלקי גוף שונים. בתום התקיפה הביע המתלוננת את רצונה ללכת להוריה, העורר הסכים, אולם משהבחין בסימנים שגרם למתלוננת, נעל את דלתות הבית ומנע ממנה מלצאת. על פי האישום השני איים העורר על המתלוננת, תוך שהוא אוחז בסכין, כי אם לא תצא מהבית יהרוג אותה. על פי האישום השלישי כעס העורר על המתלוננת על כי קנתה לעצמה מגפיים ומעיל שלא על דעתו, ואשר על כן קרעם לחתיכות באמצעות סכין.

(2) המדינה ביקשה מבית משפט השלום את מעצר העורר עד לתום ההליכים. ביום 7.2.06 הורה בית המשפט על שחרור העורר לחלופה של מעצר בית מלא בבית הוריו, וכן על הגשת תסקיר מעצר. בית המשפט ציין, כי אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה לגבי כל העבירות המיוחסות לעורר, למעט עבירת כליאת שווא, וכן כי קיימת חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) ו-(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. עם זאת, קבע בית המשפט כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר, שכן המתלוננת עברה לגור בבית הוריה במקום מרוחק מביתם המשותף, בעוד ניידות העורר מוגבלת עקב תאונת הדרכים שעבר. כן הסתמך בית משפט השלום על הצהרתה של המתלוננת כי היא מרגישה בטוחה בבית הוריה, וכי בכוונתה להיפרד מהמשיב.

(3) על החלטה זו עררה המדינה לבית המשפט המחוזי. כאמור, הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו; בית המשפט קבע, כי שחרור העורר ממעצרו יגרום ל"מעצר" המתלוננת בבית הוריה, שכן המתלוננת ברחה אל בית הוריה אך בשל האלימות הקשה שהפעיל נגדה העורר. בית המשפט מציין כי לאחר שיתקבל תסקיר המעצר שהזמין בית משפט השלום, יהיה רשאי העורר לפנות בבקשה לעיון מחדש, אם ימליץ שירות המבחן על חלופה הולמת שיש בה כדי להגן על המתלוננת.

ג.(1) בערר ובדיון נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את חלופת המעצר בדמות מעצר בית מלא אצל הורי העורר, חלופה שנמצאה ראויה בבית משפט השלום. נטען כי בית המשפט המחוזי לא התייחס למצבו הבריאותי הלקוי של העורר עקב תאונת דרכים קשה שעבר, לגילו הצעיר, ולעובדה כי זהו לו מעצר ראשון העלול לגרום לו נזק נפשי. כן נטען כי שחרור העורר לא יגרום ל"מעצר" המתלוננת, נוכח מוגבלות ניידותו, ולנוכח הצהרת המתלוננת כי עברה לגור עם הוריה, שם היא מרגישה בטוחה, ולאחר שגם נטלה את חפציה ממקום מגוריהם המשותף, ואין היא מתכוונת לחזור לגור בביתם המשותף. נטען עוד כי עסקינן בעבירות אלימות שאינן חמורות עד כדי מעצר מאחורי סורג ובריח, וניתן להפיג את המסוכנות.

ד.(1) עוד הוסיפו באי כוח העורר וטענו, כי העורר זקוק גם לטיפול פיזיותרפי ורפואי שאינו ניתן במעצר. לכן יש לשיטתם מקום להחלטה על חלופה, ואם לא בבית, הרי במקום מוצע בעזריה, ובלא המתנה לתסקיר שנמסר כי הכנתו יימשך חודש או יותר.

(2) באת כוח המדינה טענה כי בית משפט השלום שיחרר את העורר בלא המתנה לתסקיר, ובלא ההתרשמות הרלבנטית לעניין החלופה, ולכן אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור. ועוד, המסוכנות עולה גם מצילומי המכות שכנטען הוכתה המתלוננת מידי העורר (הוצגו צילומים), והדבר אירע לאחר שלקה בנכותו. אין למדינה ביטחון כי אבי העורר כמפקח בחלופה מתאים לתפקיד.

ה.(1) כעולה מהחלטות בתי המשפט הקודמים, הוזמן על-ידי בית משפט השלום (ביום 7.2.06) תסקיר מעצר. גם בית המשפט המחוזי בהחלטתו ציין כאמור, כי אם תיכלל בתסקיר חלופת מעצר הולמת שיש בה כדי להגן על המתלוננת, ניתן יהא לפנות לבית משפט השלום.

(2) סבורני בנסיבות, כי דרך המלך הרלבנטית היא דיון בבית משפט השלום לאחר תסקיר והצעת חלופה. הואיל ובא כוח העורר מסר, כי עד כה טרם הגיע שירות המבחן לטיפול בתסקיר בשל עומס, אודה מאוד לשירות המבחן אם יוכל להקדים ולטפל בתסקיר כדי להגישו במהלך השבוע הבא, המתחיל ב-26.2.06. זאת גם נוכח בעיותיו הרפואיות של העורר. בא כוח העורר יעביר לשירות המבחן עד ראשית השבוע את החלופה או החלופות המוצעות, ושירות המבחן יבדוק ויחווה דעתו במסגרת התסקיר. התסקיר יונח בפני בית משפט השלום, שהדעת נותנת כי יקבע דיון בסמוך לאחר קבלתו, דבר הדרוש לכאורה ממילא לאחר שהוזמן התסקיר.

(3) בכפוף לאמור אין בידי להיעתר לערר. בשל נכותו של העורר מתבקש בית המעצר ליתן אל לבו את צרכיו הרפואיים.