בש"פ 151/01 מרואן טאטור נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 26.12.00 - מפי הנשיא י' אברמוביץ - לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1246/00.

1.כנגד העורר הוגש ביום 4.12.00 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת, המייחס לו עבירות של חטיפה לשם עבירת מין, איומים ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות. כתב האישום תוקן ביום 11.12.00. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 18.11.00 שיכנע העורר קטין בן 13 מכפר משהד להיכנס למכוניתו ולנסוע עימו לכיוון ביתו בכפר. משהגיעו סמוך לביתו של הקטין המשיך העורר בנסיעה מחוץ לכפר משהד, לכיוון ציפורי. העורר שלף סכין, הצמידו לצווארו של הקטין, ודרש ממנו כי יפשוט את מכנסיו ותחתוניו ויעבור לחלקו האחורי של הרכב. הקטין ציית מתוך פחד והעורר פשט אף הוא את בגדיו, נשכב על הקטין וביצע בקטין מעשים מגונים בכפייה מספר פעמים. לאחר מספר שעות החזיר העורר את הקטין לביתו כשהוא אחוז פחד, מבוהל ורועד כולו.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים (ב"ש 3068/00). בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא י' אברמוביץ) נעתר לבקשה להורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטה קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר. ראיות אלה כוללות פרטים מזהים שמסר הקטין לגבי הרכב בו בוצעה לכאורה החטיפה וכן בקבוק בירה ריק, ממנו שתה העורר בזמן האירוע, אשר אותר בזירת האירוע כשעליו טביעות אצבעות של העורר. בית המשפט ציין כי האליבי לו טען העורר הופרך וכי העורר הורשע בעבר בגין אירוע דומה שהתרחש בשנת 1990, דבר המצביע לכאורה על שיטה. בית המשפט קבע כי אין כל מקום לתחליף מעצר, בשל החשש שהעורר יסכן שלומם של קטינים ואף יאיים על עדים.

3.בערר שלפניי טוען בא-כוח העורר כי אין תשתית ראייתית לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר. לטענתו, העובדה שהקטין לא זיהה את העורר במסדר זיהוי שערכה המשטרה, התמיהות הרבות בקלטת השחזור שנערכה על-פי הודעות הקטין והעדר ממצאים רפואיים אצל הקטין מקימים ספקות רבים באשר לאחריותו של העורר. בדיון לפניי פרט בא-כוח העורר בהרחבה את הפגמים והחסרים בתשתית העובדתית. לגבי התמיהות בהודעות הקטין, לטענתו הקטין אמר במקום אחד שהייתה חדירה ובשלבים אחרים טען שלא הייתה חדירה. סתירה נוספת קשורה בתיאור הקטין אודות הבקבוקים - במקום אחד הוא אמר שהעורר הגיע עם שני בקבוקים ובמקום אחר אמר שהעורר הוציא את הבקבוק מאיזה מקום. עוד טען בא-כוח העורר לגבי קלטת השחזור, כי צפייה בה מלמדת שהשטח אליו הובל לכאורה הקטין הוא שטח בלתי עביר. כן טען בא-כוח העורר לפניי כי היה על בית המשפט לשקול בעניינו חלופת מעצר ועל כן ראוי להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, לבדיקת החלופה.

4.באת-כוח המדינה טענה, מצידה, כי קיימות בשלב זה די ראיות הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו, ויוצרות תשתית ראייתית לכאורה בדבר אחריותו. תשתית זו מתבססת, לדבריה, על גרסת הקטין, ועל פרטים מזהים של הרכב של העורר שמסר הקטין מספר פעמים. הפרטים שמסר תואמים פרטים שמסרה עדת ראייה, שראתה את הקטין עולה לרכבו של העורר. ראייה מרכזית נוספת היא טביעת אצבע של העורר על-גבי בקבוק בירה שנמצא בזירת האירוע אליה הוביל הקטין את המשטרה. באת-כוח המדינה ציינה כראיה נוספת את פלט שיחות הפלאפון שקיים העורר בשעות בהם בוצע לכאורה האירוע, ממנו עולה כי בוצעו מספר שיחות ל"שעון הדובר" של בזק. הפלט תואם את דברי הקטין על כך שהעורר בדק את השעה מספר פעמים באמצעות הפלאפון. באת-כוח המדינה ציינה כי האליבי של העורר אינו חזק ובוודאי אינו משמיט את הקרקע מתחת כתב האישום. לדבריה, גם למסדר הזיהוי אין משקל שלילי, כיוון שהקטין הסתכל על העורר שוב ושוב, ראה דמיון בתווי הפנים אך בגלל השוני באורך השיער ציין שהדמיון לתוקף עומד על 73%. באת-כוח המדינה הדגישה כי מהרשעותיו הקודמות של העורר עולה שיש לו בעיה פדופילית ולכן לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

5.לאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים ועיינתי בחומר החקירה שהוצג לפניי, לא השתכנעתי כי יש להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. נחה דעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, המספקת למעצר העורר עד תום ההליכים. הקטין בהודעותיו בפני חוקר נוער ובשחזור במקום האירוע הנטען גולל בצורה מפורטת ועקבית מסכת קשה של תקיפה מינית על-ידי העורר. בנוסף לכך הוא חשד בעורר במסדר זיהוי, ותיאר בצורה מדויקת פרטים מזהים ברכב. עדותו זוכה לסיוע בראיות חיצוניות ובעיקר טביעות האצבעות על-גבי בקבוק הבירה ועדות בעלת המכולת שראתה את הקטין נכנס לרכב שתיאורו תואם את רכבו של העורר. מכל מקום, טענותיו של העורר בדבר חוסר מהימנות של הקטין יתבררו בדיון באישום גופו, ואין בהם כדי לשלול את התשתית הראייתית לכאורה.

6.באשר לטענת העורר כי שהה ביום האירוע בביתו, גרסתו נסתרה על-ידי הודעתה של אשתו כי יצא להביא את בנו למגרש כדורגל באותו יום אחה"צ ואח"כ שהה ככל הנראה בחצר הבית, אבל היא לא ראתה אותו עד שעות הערב. גם בנו סיפר כי אביו הסיע אותו למגרש הכדורגל. יצוין כי בהודעותיו של העורר במשטרה אין זכר לנסיעה זו עם הבן. סתירות אלה בגרסאות בני המשפחה מחלישות לכאורה את טענת האליבי של העורר כך שהטענה אינה שוללת קיומה של תשתית ראייתית לכאורה.

7.העורר תקף לכאורה את הקטין באלימות, תוך שימוש באיומי סכין. התנהגותו לכאורה כלפי הקטין מקימה חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-. מסוכנותו של העורר מתחזקת נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעה בביצוע מעשה סדום בקטין וכן הרשעות רבות בעבירות סמים, רכוש ואלימות. לא השתכנעתי כי חלופת מעצר כלשהי תנטרל את החשש מפני מסוכנותו של העורר לציבור בכלל ולקטינים בפרט. בנסיבות אלה, לא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר ואין מנוס ממעצרו של העורר עד תום ההליכים.

אי לכך הערר נדחה.