בש"פ 1510/04 רוית לוין נ. מדינת ישראל

עם פתיחת הדיון הסב בא-כוח העוררות את תשומת-ליבי לכך שביום 9.2.04 החליט שופט בית-משפט השלום, השופט דניאל בארי, שלא להיעתר לבקשת המדינה ושלא להורות על הרחקת בנות במעמדן של העוררות מאותו בית בושת שמיקומו הוא ברחוב ז'בוטינסקי 100 בתל-אביב. על החלטתו של השופט בארי לא הגישה המדינה ערר, כך הוסיף וטען עורך-דין שטיינברג, ואין זה לא דין ולא צדק שמעמדן של העוררות יהיה שונה ממעמדן של אותן בנות אשר זכו ולא ניתן נגדן צו הרחקה.

במענה לטענתו של עורך-דין שטיינברג טען לפניי עורך-דין פטר, בא-כוח המדינה, כי בשגגה לא הוגש עד-כה ערר על החלטתו של השופט בארי וכי בכוונת המשטרה לעשות כן באחד הימים הקרובים. ואולם, עורך-דין פטר הסכים כי כל עוד לא ייפסק אחרת בעניינן של אותן בנות אחרות, אין זה דין שהעוררות בערר הנוכחי תופלינה לרעה לעומת חברותיהן. בנסיבות אלו הסכים עורך-דין פטר כי עררן של העוררות יתקבל, כי החלטתו של בית-המשפט המחוזי תבוטל, וכי לא עוד יעמוד בתוקף נגד העוררות צו ההרחקה שהוציא בית-המשפט המחוזי; והוא, בכפיפות להסדר שנתקבל על דעתו של בא-כוח העוררות ואשר אעמוד עליו בסמוך.

כאמור, עומדת המשטרה לערור על החלטתו של השופט בארי, ולבקש מבית-המשפט המחוזי כי יוציא צו הרחקה נגד הבנות באותו עניין. על רקע זה, ואם יתקבל עררה של המדינה כבקשתה, אני מחליט עתה - על-דעתם של באי-כוח בעלי-הדין - כי תקום למדינה עילה לעיון חוזר בבקשתה להוציא צו הרחקה בערר הנוכחי, וזאת, בין השאר, כדי להביא להשוואת הדין בין העוררות לבין הבנות האחרות. ואילו אם יידחה ערר המדינה, כי-אז פשוט שלא יהיה כל שינוי בביטולו של צו ההרחקה כאמור לעיל, אלא-אם-כן יוחלט אחרת - שוב, בנסיבות של שוויון - בבית-המשפט העליון.

סוף דבר: אני מחליט לקבל את הערר ואני מבטל את צו ההרחקה שהוצא נגד העוררות.

היום, כ"ה בשבט תשס"ד (17.02.2004).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04015100_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il