בש"פ 1516/11 האשם אל עוברה נ. מדינת ישראל

במשך מספר חודשים קוימה חקירה סמויה בחשד להפצתן של חשבוניות פיקטיביות והפצתן, בסכום המוערך כמיליארד ש"ח. עם תחילתה של החקירה הגלויה נעצרו ביום 21.2.11 מספר חשודים, וביניהם העורר, ובאותו יום דן בית משפט השלום בבקשת המשיבה להאריך את מעצרו. בקשה זו סורבה, ובית המשפט נימק את החלטתו בכך שהעורר נחקר במהלך שנת 2010 מספר פעמים, השיב על השאלות שהופנו אליו והציג תיעוד מתאים. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לכל היותר נשקף מהעורר חשש שהוגדר כ"מופחת" לשיבוש החקירה, ולפיכך, הורה על שחרורו בכפוף לקיומם של מספר תנאים. ערר שהוגש

לבית המשפט המחוזי התקבל, ומעצרו של העורר הוארך עד ליום 27.2.2011. נגד החלטה אחרונה זו מופנה הערר שבפני.

כאמור, אין מחלוקת כי העורר נחקר בעבר על ידי שלטונות המס, אולם בא-כוח המשיבה הסביר כי בעיקרה היתה זו חקירה "אזרחית", במהלכה נמנעו החוקרים מלעסוק בפן ה"פלילי" של הפרשה, הואיל ואותה עת הם ביקשו להימנע מחשיפתה של החקירה הסמויה. כך או כך, מתוך תיעוד שהונח בפני עולה חשד של ממש כי שתי חברות עמן, על פי הנטען, קיימה החברה שבבעלות העורר קשרים מסחריים, לא היו פעילות כלל במועדים הרלבנטיים. ואם בכך לא די, התברר כי כאשר באו החוקרים למשרדי החברה ביום מעצרו של העורר, התברר כי המחשבים נעקרו ממקומם. נראה כי הסברו של העורר לעניין זה יתקשה לעמוד במבחן הביקורת, ולמצער הוא מעורר תהיות. לפיכך, השילוב שבין קיומו של בסיס לחשד בדבר ביצוען של עבירות בהיקף ניכר, עם החשש מפני שיבוש החקירה, מצדיק, להשקפתי, את המשך מעצרו של העורר, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.