בש"פ 1518/08 מיכאל חשנסקי נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין בגין עבירות של החזקת סכין וחבלה בכוונה מחמירה. עם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ד"ר ד' אבניאלי) נעתר לבקשה והורה כי העורר ייעצר עד תום משפטו. על כך הערר שבפניי.

2.סיפור המעשה החל בחתונה שנערכה בבאר שבע. מדובר בחתונה של אחיו של העורר. בין המשתתפים היה גם המתלונן. העורר חשב כי המתלונן מנסה "להתחיל" עם חברתו. לאחר החתונה נסעו העורר, המתלונן ואנשים נוספים לערד לדירה כלשהי. העורר והמתלונן יצאו בשלב מסוים מן הדירה מתוך מטרה לדבר. עיון בהודעות של העורר והמתלונן מלמד כי בשלב מסוים אמר המתלונן לעורר שיירגע והתוצאה הייתה הפוכה. העורר תקף את המתלונן, השניים נאבקו ובמהלך הדברים נשבר אפו של העורר כתוצאה ממכת אגרוף שקיבל. מיד לאחר מכן דקר העורר את המתלונן באמצעות סכין קפיצית שהוציאה מכיסו. המתלונן נפגע בצורה קשה, הובהל לבית חולים ונותח.

3.בדיון הראשון שנערך בבקשת המעצר בבית המשפט המחוזי הורה בית המשפט כי יוגש תסקיר. מן התסקיר עולה כי העורר סובל ממחלת צליאק, אשר פגעה בהתפתחותו הפיזית. כנראה שהדבר תרם לדימויו העצמי הנמוך. שירות המבחן העריך כי לאור מאפייני האישיות של העורר קיימת סכנה להישנות של התנהגות אלימה. אף על פי כן, המליץ שירות המבחן כי העורר ישוחרר למעצר בית, כולל איזוק אלקטרוני. כאמור, בית המשפט לא קיבל את ההמלצה והורה על מעצר עד תום ההליכים.

4.דעתי היא כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו. שוב סכסוך של מה בכך מסתיים בדקירה. החומרה הלכאורית של המקרה הנוכחי שמובילה למעצר עד תום ההליכים נעוצה בשניים: ראשית, העורר נשא בכיסו סכין קפיצית. לא ניתן הסבר ממשי, בשלב הנוכחי, מה הצורך לשאת סכין כזו בכיס. שנית, כפי שכבר צוין, העורר היה זה שהחל בעימות הפיזי. שילוב שני הנתונים האמורים מאפיל על שיקולים אחרים, שאולי במקרה אחר היו מובילים לאימוץ החלופה של מעצר בית. מכל מקום, במקרה הנוכחי מתגלה סיכון ברמה כזו שאינו מצדיק עשיית שימוש בחלופת מעצר.

5. הערר נדחה.