בש"פ 152/19 עלי סלאלחה נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (עמ"ת 65890-12-18, כב' השופט סגן הנשיא ז' הווארי ), אשר דחתה את ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום בנצרת (מ"ת 65509-05-18, כב' השופטת ד' שרון-גרין ), בגדרה נתקבלה חלקית בקשתו של המבקש לעיון חוזר, כמפורט להלן.

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירות של אלימות כלפי בת זוגתו. בתחילת חודש דצמבר הודה והורשע המבקש בעבירות שהופיעו בכתב האישום המתוקן, והדיון בעניין הטיעונים לעונש נדחה עד לקבלת תסקיר שירות מבחן. במסלול מעצרו של המבקש, אשר החל לפני למעלה מחצי שנה, תחילה שוחרר למעצר בפיקוח אלקטרוני; בהמשך הוסר תנאי הפיקוח האלקטרוני והותר לו לצאת לעבודה שישה ימים בשבוע בין השעות 14:00-5:00, כאשר ביתר השעות ישהה במעצר בית; ובהחלטה מושא הליך זה צמצם בית משפט שלום את שעות מעצר הבית הלילי וקבע כי הן יחולו בין השעות 5:00-20:00. בקשת רשות הערר מופנית כנגד דחייתן של ערכאות קמא את בקשת המבקש שמעצר הבית יבוטל כליל, וכך גם לגבי צו עיכוב יציאתו מהארץ.

3.

בהחלטתו שקל בית משפט השלום את השיקולים הרלוונטיים וכאמור צמצם את מעצר הבית באופן שהוא לא יחול שישה ימים בשבוע בין השעות 5:00 עד 20:00. בית המשפט המחוזי אישר זאת, וציין כי ישנה חומרה בעבירות התקיפה, הואיל והמעשים כוללים נשיכת ידה של המתלוננת, חניקתה, סטירה בחוזקה בפניה וכן איום על המתלוננת ואחותה. מעבר לכך, אין לשלול את ההקלה ההדרגתית בתנאי מעצרו של המבקש. במהלך חצי השנה האחרונה, בית משפט שלום בחן את התנהגות המבקש, ומשנקבע כי הוא עמד בתנאי המעצר ניתנה הקלה בתנאים, זאת תוך הפנייה לתסקיר שהגם שהוא תומך בכך שמסוכנתו של המבקש פחתה, היא עדיין קיימת.

4.

סוף דבר: החלטות בתי משפט קמא ענייניות, קונקרטיות ומתייחסות למכלול שיקולי העושה והמעשה שיש לשקול בהחלטות שעניינן שחרור ממעצר. לא מצאתי אפוא כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערר בגלגול שלישי. הבקשה נדחית.