פרטי ההליך
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ 97 /
1523
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
העוררים:
1.
שאבו שי
2.
שאבו אמנון
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על מעצר עד תום ההליכים
החלטה
1.בערר זה לא מצאתי כל ממש. העבירות המיוחסות למשיבים - קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה לשם חבלה, חבלה בכוונה מחמירה והדחה בחקירה - מקימות בשל חומרתן ואופיין חזקה כי הנאשמים בהן יסכנו את שלום הציבור אם ישוחררו ממעצרם. המשיבים לא סתרו חזקה זו. נהפוך הוא, עברם הפלילי של השניים ובכללו הרשעות בעבירות אלימות אף מחזק את החשש שהחזקה מקימה.
2.גם לטענה כי אין חומר ראיות לכאורה המצדיק את המעצר לא מצאתי יסוד. האישום מושתת על עדות האדם שבו על-פי הנטען פגעו העוררים. גם כאן הכל מסכימים שאיש זה אמנם נפגע קשה, הגיע פצוע וחבול לבית-החולים, כי הוא מכיר את העוררים ולכן לא יכולה להיות טעות בזיהוי, וכי בחומר הראיות לא מצוי כל הסבר מדוע איש זה יעליל על השניים.
3.בית-המשפט המחוזי בהחלטתו הצביע גם על תימוכין לעדות המתלונן שידע לתאר את רכבם של העוררים שבו לדבריו נחטף, כן הוליך הקורבן את חוקריו לבית במושב זבדיאל לשם הובילו אותו לדבריו העוררים, ובחקירה התברר כי האיש המתגורר באותו בית מכיר את השניים.
אלא שעיקר הוא כמובן עדות הקורבן. עדות זו היא בעוצמה המספקת למעצר.
לאור האמור הערר נידחה.
ניתנה היום, ב באדר ב תשנ"ז (11.3.1997).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
COURT