בש"פ 1525/11 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית משפט השלום באשדוד, באשמת תקיפתו של בנו, קטין יליד חודש נובמבר 1994 עליו הוא אחראי, וגרימתה של חבלה. על פי גרסת המשיבה, בעט העורר בתאריך 5.2.11 בבנו, ובהמשך נטל סכין והחל נע לעבר הקטין עד שהנוכחים אחזו בו ומנעו ממנו את המשך העימות.

בית משפט השלום דחה את בקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, אף שקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום. את החלטתו נימק בכך שהקטין בחר לגור עם העורר לאחר שזה נפרד מאמו, וכן שהעורר התנצל מיד בתום האירוע בפני בנו. בית המשפט הוסיף שהקטין שוב אינו מתגורר בבית אביו, ועל כן הורה על שחרור העורר למעצר בית ובכפוף להפקדתן של ערבויות שונות. ערר שהגישה המשיבה על החלטה זו התקבל על ידי בית המשפט המחוזי, לאחר שזה סבר כי לא היה נכון להורות על שחרור העורר קודם שהחלופה שהוצעה ויכולתו של העורר לעמוד בתנאי השחרור, נבדקו על ידי שרות המבחן. הערר שבפני מופנה נגד החלטה זו.

אפשר שהתנהגות המיוחסת לעורר, על אף חומרתה, לא היה בה בנסיבות אחרות כדי להצדיק את מעצרו. אולם, עניין לנו עם מי שכבר הורשע בעבר בתקיפתו של הקטין ונדון למאסר על-תנאי. יתרה מכך, לפני חודשים ספורים בלבד הורשע העורר באיומים שהשמיע כלפי אשתו לשעבר. במצב זה סבורני כי לכאורה נשקפת סכנה מהעורר, ואת עוצמתה של זו נכון היה לבחון קודם להחלטה על שחרורו. כך סבר בית המשפט המחוזי, ועל כן לא מצאתי כי נפלה שגגה בתוצאה אליה הגיע.

הערר נדחה.