בש"פ 1526/01 מדינת ישראל נ. יאנה גריגוריבה

המשיבה הועמדה לדין ביחד עם אדם נוסף בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בכתב האישום הואשמה בקשירת קשר לביצוע פשע ובשוד בנסיבות מחמירות וכן בשהייה בלתי-חוקית בישראל. על-פי הנטען בכתב האישום ביום 17.01.01 בשעות הבוקר הגיעה המשיבה ביחד עם שותפה לאישום ואדם נוסף לבניין בו מתגורר המתלונן. כדי שיפתח את דלת הבנין, הציגה עצמה המשיבה על סמך שיחה קודמת עם המתלונן, כמי שמעונינת לעבוד בניקיון בדירתו. משפתח המתלונן את דלת דירתו כדי לאפשר למשיבה להיכנס, התפרצו הנאשם הנוסף והאדם האחר לדירה, התנפלו על המתלונן, הצמידו סכין לגרונו ובבצעם שוד אכזרי, גנבו מביתו כ3,000- שעונים, תכשיטים, כסף מזומן ורכוש רב. המשיבה עצמה לאחר שסייעה בכניסה לדירה, ירדה במדרגות הבנין, הסירה מדלתות הדירות נייר דבק שהודבק על ידי הנאשם והאדם האחר על העיניות קודם לכן, ולפי הנטען בכתב האישום הודיעה לנאשם הנוסף דרך האינטרקום שהכל בסדר ובשלב זה עזבה את המקום.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה התביעה את מעצרם של הנאשמים. הנאשם הנוסף אשר בחזקתו נמצא גם חלק ניכר מהשלל, נעצר עד תום ההליכים בהסכמתו. המשיבה, באמצעות באת-כוחה, טענה כי חלקה בפרשה היה קטן. על-פי גרסתה בחקירה היה עליה רק לפתוח את הדלת ומשראתה כי מכים את המתלונן, ברחה מהמקום והלכה לעבודתה. לטענת הסניגורית של המשיבה, היא היתה "קרבן תמים" של פרשה זו. בית המשפט המחוזי (השופטת ר' לבהר-שרון) דחה את גרסת "התמימות" על-פי חומר הראיות שהוצג לו. עם זאת סבר כי התשתית הראייתית ביחס לביסוס השתתפותה של המשיבה בשוד רופפת. לפי קביעתו "ניתן אולי להאשים את המשיבה בסיוע או אי-מניעת פשע אך אין די ראיות להאשים את המשיבה בשותפות לשוד". השופטת קבעה עוד כי קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996-, אולם בשל חלקה של המשיבה במעשים ובהתחשב באמור בתסקיר המעצר של שירות המבחן, ניתן להסתפק בחלופה למעצר.

על החלטה זו עררה המדינה. בדיון שהתקיים בפניי היתה באת-כוח המשיבה מוכנה להניח כי יש ממש בטענה שהמשיבה היתה בין המבצעים העיקריים של העבירה מבחינת ההגדרה המשפטית של חלקה במעשה. עם זאת, הדגישה את החלק הקטן יחסית של המשיבה בביצוע, את אי-השתתפותה בשלב האלימות וכדי לתמוך בתיאור זה של מעמדה בין המשתתפים ציינה גם את חלקה הקטן בשלל הרב שנגנב.

בא-כוח המדינה ציין את שותפותה של המשיבה בתכנית הפלילית ואת החשש מפני הימלטותה מהארץ והדגיש במיוחד את חולשתה של החלופה שנקבעה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול נסיבות המקרה, לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. גם אם היתה המשיבה בסוד התכנית הפלילית, הרי על-פי חומר הראיות תפקידה בפרשה היה קטן. הנאשם עימה הוא הדמות המרכזית בפרשה ושותפו שהיה פעיל עמו כנראה הצליח להימלט ולא נעצר. נראה על פני הדברים כי המשיבה אכן נוצלה בידי חבריה וקיבלה על כך "תמורה" מזערית משלל השוד. על-פי תסקיר המעצר, המשיבה נמצאת במצוקה קשה ונראה כי לכאורה אין נשקפת ממנה מסוכנות. אשר לחשש ההימלטות מן הארץ, הרי תנאי השחרור כוללים צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון וממכלול הנסיבות, נראה כי חשש זה אינו משמעותי ביחס למשיבה. במצבה האישי הקשה אין בידי המשיבה להציע חלופה טובה יותר למקום שהותה ושירות המבחן התרשם כי גיסה וגיסתה של המשיבה הגרים עמה ועם בעלה בדירה יוכלו לפקח על קיום תנאי השחרור.

אשר על כן הערר נדחה.