בש"פ 1533/01 מדינת ישראל נ. אסמעיל אלמעטי

1.המשיב הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו יחד עם שלושה נאשמים נוספים. כתב האישום המקורי ייחס לארבעה עבירות של שוד בנסיבות מחמירות וניסיון לרצח. על פי הנטען בכתב האישום המשיב וחבריו תקפו בצוותא את המתלונן בדירה בבניין נטוש בתל אביב, היכו אותו ונטלו ממנו את חפציו האישיים. לאחר שנטלו את חפצי המתלונן, קשרו הנאשמים את רגליו והשליכו אותו מחלון הדירה לחצר. כתוצאה מהנפילה נגרמו למתלונן שברים שבגינם אושפז בבית החולים במצב קשה. עם הגשת כתב האישום נעצר המשיב עד תום ההליכים. משחלפה תקופת תשעת החודשים הקבועה בחוק מבקשת המדינה כי אורה על הארכת מעצרו של המשיב.

2.השתלשלות העובדות הקשורות לניהול תיק זה, כפי שתפורט להלן, הביאה להתמשכות משפטו של המשיב. וכך התגלגלו הדברים. לאחר שעניינם של הנאשמים החל להתברר בפני הרכב שופטים בבית המשפט המחוזי, הודיעה המבקשת (ביום 24.10.00) על תיקון כתב האישום כך שעבירת הניסיון לרצח הומרה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בעקבות התיקון הועבר התיק לשמיעה בפני דן יחיד. לאחר תחילת המשפט, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום תוקן שוב כך שהעבירה של חבלה בכוונה מחמירה הומרה בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הנאשמים כולם הודו בכתב האישום המתוקן. המשיב הורשע על פי הודאתו והדיון נדחה לשם קבלת תסקיר וטיעונים לעונש. עיון בתסקיר בעניינו של המשיב העלה כי הוא למעשה מכחיש את ביצוע העבירה ולפיכך הוחלט לאפשר לו לחזור בו מכפירתו ולקבוע את התיק לשמיעת הוכחות. המשיב אכן חזר בו מכפירתו, בית המשפט ביטל את הכרעת הדין בעניינו והתיק נקבע לדיון. המבקשת הצביעה בבקשתה על הנסיבות המיוחדות בתיק זה שהביאו לכך שהדיון בעניינו של המשיב טרם הסתיים בתקופת תשעת החודשים הקבועה בחוק. בא כוח המבקשת טען בפניי כי חזרתו של המשיב מהודאתו היא שגרמה לצורך בבקשה להארכת המעצר, אף כי הוסיף שאין לבוא בטענה למשיב אם מבקש הוא להתגונן כנגד המעשים המיוחסים לו. לטענת בא כוח המבקשת, המעשים המיוחסים למשיב כללו שימוש באלימות קשה ומצביעים על המסוכנות הנשקפת ממנו, אשר מצדיקה את המשך מעצרו.

בא כוח המשיב טען, כי משהומר האישום מניסיון לרצח לחבלה בכוונה מחמירה, המעשים המיוחסים למשיב אינם נראים עוד חמורים כשהיו, וכי חלקו של המשיב במעשים היה בכל מקרה שולי בהשוואה לחבריו. לטענתו, יש לתת משקל לנסיבותיו האישיות של המשיב אשר הוא כבן 19 וזה מעצרו הראשון. הוא ביקש כי אורה על שחרורו של המשיב לחלופה של מעצר בית בבית קרובו ביפו או שאורה על הפקדת ערבויות מתאימות במזומן.

2.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי להעתר לבקשה המדינה. קורבן העבירה היה קורבן לפגיעה שבעקבותיה אושפז במצב קשה בבית חולים. המעשים החמורים המיוחסים למשיב מצביעים על המסוכנות הנשקפת ממנו. המשיב, תושב עזה ואף כי אין בעובדה זו כשהיא לעצמה כדי להוות עילה להמשך מעצרו, הרי שיש בה, בין היתר ובהתחשב בנסיבות החמורות של המקרה, כדי להשפיע על כך שאין בנמצא חלופה מתאימה שתשיג את מטרת המעצר. הישיבה הבאה שנקבעה לשמיעת ההוכחות בעניינו של המשיב בבית המשפט המחוזי קבועה ליום 1.4.01 ולהערכת הצדדים יש סיוכי כי ניתן יהיה לסיים את שמיעת הראיות. יש להניח, אפוא, כי ניתן יהיה לסיים את ההליכים המתבררים נגד המשיב בתוך תקופת המעצר המוארכת.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 26.2.01, או עד לסיום משפטו, לפי המועד המוקדם שביניהם.