בש"פ 1543/12 מדינת ישראל נ. עאכף עזאזמה

1.

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ש' פרידלנדר) מיום 19.2.2012, בה הורה על שחרורו של המשיב ושל נאשם נוסף לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח ערבים, וכן בתנאי של חתימה על ערבות עצמית וערבות צד ג', הפקדת עירבון במזומן בסך 5,000 ש"ח ועיכוב יציאה מן הארץ.

2.

נגד המשיב וארבעה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום בגין עבירות של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, קשירת קשר לפשע, חטיפה, חטיפה לשם סחיטה, עיכוב דרכון, כליאת שווא, סחיטה בכוח וסחיטה באיומים (להלן: כתב האישום ). כן הואשמו המשיב ושניים מן הנאשמים הנוספים בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה וחבלה במזיד לרכב.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים, וטענה בין השאר כי קיים יסוד לחשש שיימלטו מאימת הדין בשל העובדה שהם אינם תושבי ישראל ושהו בארץ באופן בלתי חוקי.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המדינה ככל שהתייחסה למשיב ולנאשם 3 בקובעו כי שניהם אנשים צעירים ללא עבר פלילי, כי שירות המבחן לא הצביע לגביהם על מסוכנות קונקרטית, כי מעורבותם בפרשה נושא כתב האישום מינורית יחסית, כי עלו ספקות לגבי היקף מעורבותם, שנפרשו על ידי הסנגורים במהלך הדיון בראיות לכאורה, וכי לכל אחד מהם ערבים טובים המפיגים במידה משמעותית את מסוכנותם ואת החשש להימלטות מאימת הדין. על כן הורה בית משפט קמא על שחרורם לחלופות המעצר שהוצעו, בתנאים שפורטו לעיל.

מכאן הערר שבפניי, המופנה נגד החלטת בית המשפט המחוזי ככל שהיא נוגעת למשיב בלבד.

3.

לאחר שבחנתי את טענות המדינה הגעתי למסקנה כי הן אינן מציגות עילה להתערב בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט המחוזי בעניינו של המשיב. יתרה מכך, מידת מעורבותו לכאורה של המשיב באירוע נושא כתב האישום וכל נתוניו האחרים דומים במידה רבה לאלו של הנאשם 3 אשר לגביו לא הוגש ערר, וגם בכך יש משום טעם המצדיק שלא להתערב בהחלטה ככל שהיא נוגעת למשיב.

הערר נדחה, איפוא, והחלטתו של בית משפט קמא תעמוד בעינה, להוציא עניין אחד והוא סכום העירבון שבהפקדתו חוייב המשיב, אשר יוגדל ויועמד על סכום של 15,000 ש"ח. שאר תנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי יעמדו כאמור בעינם.