בש"פ 1546/02 מדינת ישראל נ. סמי בן זכריה זינב

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' גורנפינקל) דן בבקשת מעצר עד תום ההליכים שהוגשה כנגד שורה של נאשמים הקשורים באותה פרשה. בהסתמך על מדרג החומרה שנקבע על-ידיו, דחה הוא את הבקשה ביחס למבקש ולנאשמים נוספים, וקבע להם חלופת מעצר.

על ההחלטה הנוגעת למבקש הוגש ערר, ובית-המשפט העליון, מפי השופט יצחק אנגלרד, קיבל אותו, תוך שקבע כי חומרת המעשים המיוחסים למבקש מחייבת את מעצרו עד תום ההליכים.

אזי הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר, בטענה כי הוא מופלה ביחס לאחרים, שבית-המשפט המחוזי ראה לדחות לגביהם את בקשת המעצר. התיק הועבר איפוא בשנית לידי השופט צבי גורפינקל, שקבע כי לנוכח החלטת בית-המשפט העליון, אין הוא מוסמך לדון בבקשה.

על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית-המשפט העליון, בגידרו נקבע בהסכמה, כי התיק יוחזר אל בית-המשפט המחוזי למען ידון בבקשה לגופה. בית-המשפט המחוזי הסביר בהחלטתו כי דבק הוא בעמדתו המקורית, לפיה המשיב מצוי במדרג חומרה הדומה לזה של הנאשמים האחרים אשר שוחררו. מכאן, שמצא הוא לקבל את טענת ההפליה ולשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

על החלטה זו הגישה המדינה את הערר שלפניי, בגידרו טענה היא כי בית-המשפט המחוזי חרג מסמכותו בכך שדן מחדש במכלול הפרשה, ולא נתן את דעתו באופן ראוי להחלטת השופט אנגלרד, אשר קיבל את עמדת המדינה בדבר מסוכנותו של המשיב. כן נטען על-ידה לגופו של עניין, כי מאז ניתנה החלטתו של השופט אנגלרד, לא חל כל שינוי בנסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטת המעצר, וכי שחרורו של המשיב ממעצר מהווה סכנה ממשית.

בנסיבות אלה, ובהסכמת הצדדים, אני מחליטה כי תבוטל החלטת בית-המשפט המחוזי, והדיון בבקשה לעיון חוזר יוחזר לשופט אחר בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.