בש"פ 1552/97 עומר עומר נ. מדינת ישראל

מונחת בפני בקשה להעברת מקום הדיון בת.פ. 1340/92 המתנהל כעת בבית משפט השלום בנתניה. הדיון בתיק זה, שאינו רחב היקף, מתנהל מאז ינואר 1993. ב - 21.11.96, לאחר סיום פרשת התביעה, דחתה כב' השופטת לבהר-שרון את טענת הנאשמים בתיק (שהמבקש הוא אחד מהם) , כי אין להשיב לאשמה. בעקבות זאת ביקשו הנאשמים, כי כב' השופטת תפסול את עצמה מהמשך הדיון בתיק. השופטת נענתה לבקשה ופסלה עצמה ביום 8.12.96. התיק הועבר לכב' סגן הנשיא גלין, שהורה, כי הדיון בתיק יימשך למן השלב אליו הגיע, בכפוף למתו זכות לנאשמים לשוב ולחקור בחקירה נגדית שלושה מעדי התביעה. לאחר מכן הגיש המבקש לכב' השופט גלין בקשה להעברת הדיון לבית משפט אחר במחוז. הבקשה היא לקונית. נאמר בה כי "נראה לח"מ שהיה זה מן הראוי" להורות על העברת התיק וכי "מן הדין שהנאשמים יראו כי נעשה צדק בעניינם". בקשה זו נדחתה על-ידי כב' סגן הנשיא גלין, שלא מצא בבקשה עילה להעברה. לאחר החלטת הדחייה הוגשה הבקשה שבפני. בבקשה שבפני טוען המבקש, כי מראית פני הצדק מחייבת את העברת הדיון לבית משפט אחר , שמא יווצר חשש אצל המבקש כי בבית המשפט בנתניה לא ייעשה צדק בעניינו, נוכח החלטתה של השופטת לבהר -שרון. המשיב מס' 2, הנאשם אף הוא בתיק נשוא הבקשה, מצטרף לבקשה להעברת מקום הדיון.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המדינה החלטתי על דחיית הבקשה: המדובר למעשה בבקשה ל"פסלות בית משפט" - הרחבת תחולתה של החלטת שופט יחיד לפסול את עצמו מדיון בתיק מסויים לכל השופטים המכהנים באותו בית משפט . המבקש לא הרחיב בנימוקים ולא ציין מהו הרציונל העקרוני או העובדתי של הלכת הפסלות השילוחית עליה הוא מסתמך. הכלל המנחה בית משפט זה בהידרשו לסוגיה של פסלות שופט הוא כי -

"לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער

היא הקובעת לעניין זה, אלא השאלה היא, האם

הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של

משוא פנים בניהול המשפט..." (ע"פ 5/82 ח"כ

אבו חצירא נ' מדינת ישראל ואח' , פ"ד לו(1)

247 בעמ' 250).

המבקש לא טען ולא הוכיח, כי קיימת אפשרות ממשית לכך שסגן הנשיא גלין לא ישפוט את המבקש משפט צדק, ולפיכך לא הצביע על כל נימוק שיצדיק את העברת הדיון לבית משפט אחר. גם נימוקי יעילות מצדיקים את המשך שמיעתו של התיק בבית משפט השלום בנתניה, שם נקבעו כבר מועדים להמשך שמיעת הוכחות בתיק.

הבקשה נדחית.