בש"פ 1553-23 בש"פ 1553-23

1.ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 22.2.2023, במ"ת 12459-11-22 (השופט א' נחלון).

עיקרי כתב האישום

2.ביום 7.11.2022, הוגש נגד המשיב, יליד שנת 2003, כתב אישום, המייחס לו ביצוע מעשה טרור של חבלה חמורה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016; וחבלה במזיד לרכב ממניע גזעני, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, בצירוף סעיף 144ו לחוק העונשין.

3.על-פי עובדות כתב האישום, ביום 13.10.2022, בשעה 20:15 לערך, הגיע המשיב ביחד עם אחרים לבית שבו מתגוררים יהודים, במזרח העיר ירושלים; בסביבת הבית, גרים גם תושבים ערבים רבים. כשעה וחצי לאחר מכן, התאספה ברחוב הסמוך לבית קבוצה גדולה של צעירים יהודים, ביניהם המשיב, כשחלק ניכר מהם עוטים על פניהם מסכות ואוחזים בידיהם מקלות. לאחר שיטוט קצר בשכונה, החלו הצעירים מתקדמים לעבר רחוב קונדר, שבו מתגורר מוחמד זהראן, יליד שנת 1969 (להלן: המתלונן). כשהגיעה הקבוצה לרחוב קונדר, החל עימות אלים – שכלל, בין היתר, ידוי אבנים ומכות הדדיות – בין חברי הקבוצה לבין צעירים ערבים ששהו במקום.

4.כחלק מעימות זה, קיבל המשיב מקל מחברו, והחל חובט באמצעותו במכוניתו של המתלונן שחנתה ברחוב. כמו כן, עלה המשיב על גג סמוך, וקפץ ממנו על המכונית, תוך שחברו הכה בה באמצעות קרש. לאחר שהסתיים העימות, בסביבות השעה 22:00, שב המשיב וחבט במכונית המתלונן. בשלב זה, יצא המתלונן – שלא נטל חלק בעימות – מביתו, וחזה בנזקים הקשים שנגרמו למכוניתו. המשיב החל מתקדם לעבר המתלונן, כאשר כ-20 צעירים נוספים מאחוריו, וסימן לכיוונו תנועת איום. לאחר ששאל המתלונן את המשיב מדוע הזיק למכוניתו, הכה המשיב את המתלונן בעוצמה, בראשו, באמצעות מוט ברזל שאחז בידו. בעקבות זאת, התמוטט המתלונן על הרצפה, ואילו המשיב ויתר בני החבורה עזבו את המקום, תוך שחלקם מוסיפים ומיידים אבנים לעבר המתלונן. כתוצאה מהמעשים האמורים, נגרמו למתלונן חבלות ופציעות חמורות בראשו, שבגינן אושפז ונזקק לניתוח ראש; בנוסף, נגרמו למכוניתו נזקים חמורים.

5.על-פי המיוחס למשיב בכתב האישום, מעשיו המתוארים בוצעו בשל היות המתלונן ערבי, מתוך מניע לאומני, במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור, תוך סיכון ממשי לפגיעה חמורה בגופו של אדם, ובכוונה להטיל באדם נכות או מום או לגרום לו לחבלה חמורה, כאשר חבלה שכזו – אכן נגרמה למתלונן.

ההליך עד כה והחלטת בית המשפט המחוזי

6.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 17.11.2022, קיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשה. בתום הדיון, קבע בית המשפט המחוזי, בהסכמת המשיב, כי קיימות לגביו ראיות לכאורה, וכי ישנה עילת מעצר בעניינו. עם זאת, נוכח גילו הצעיר של המשיב ועברו הנקי, וחרף התנגדות העוררת, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר.

7.ביום 14.2.2023, התקבל התסקיר בעניינו של המשיב. בתסקיר צוין, כי לעמדת שירות המבחן, קיים סיכון בינוני להישנות ביצוע עבירות דומות על-ידי המשיב, כאשר אם יבוצעו עבירות כאמור, המסוכנות שבתוצאותיהן – גבוהה. עוד מצא שירות המבחן, כי ניתן יהיה להפחית במידה ניכרת את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו שביצהר. זאת, נוכח יכולתם להציב למשיב גבול סמכותי וברור. בהתחשב עם האמור בתסקיר, הורה בית המשפט המחוזי, בו ביום, כי מנהל הפיקוח האלקטרוני יגיש דיווח לגבי היתכנות מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני, במקום הפיקוח שהוצע. ביום 19.2.2023, הוגש דיווח מנהל הפיקוח האלקטרוני, שבו נמצא כי הפיקוח אפשרי בכתובת שהוצעה. בעקבות כך, ולאחר קיום דיון, הורה בית המשפט המחוזי, ביום 22.2.2023, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בפיקוח אלקטרוני, בבית הוריו, בתנאים מגבילים.

8.מכאן הערר שלפנַי, שבגדרו מבקשת העוררת להורות על מעצר המשיב מאחורי סורג ובריח, עד תום ההליכים המשפטיים נגדו; לחלופין, ככל שימצא כי יש מקום למעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני, חלף מעצרו מאחורי סורג ובריח, מבקשת העוררת כי הפיקוח האלקטרוני יבוצע במיקום מרוחק גאוגרפית מאזור השומרון, ולמצער, בריחוק מקום מן היישוב יצהר.

עיקרי טענות הצדדים

9.העוררת טוענת, בעיקרו של דבר, כי בהתחשב ב"מסוכנות הרבה והמובהקת [של המשיב]", ונוכח "החומרה הרבה שבמעשי[ו]", כמו גם "המניע האידיאולוגי לאומי-גזעני שביסודם" – אין מקום להורות על שחרורו ממעצר מאחורי סורג ובריח. בנוסף נטען, כי "תסקיר שירות המבחן לוקה בחסר ולא יכול להצדיק את מעצרו בפיקוח של המשיב"; וכן כי "שגה בית המשפט קמא כאשר ייחס משקל לכך שהאירוע הקונקרטי של הפגיעה במתלונן לא היה מתוכנן מראש", מאחר שהמשיב ובני חבורתו יצאו כשברור שפניהם לאירוע אלים, תוך שתקיפת המתלונן לא נעשתה 'בלהט הרגע' וכתגובה לאלימות כלשהי מצד המתלונן, אלא להפך – מדובר בתקיפה אלימה שבוצעה לאחר שהרחוב התרוקן, בידי קבוצה גדולה, כלפי אדם מבוגר, אך בשל היותו ערבי, תוך שחברי הקבוצה נוטשים את המקום כשהמתלונן שרוע על הרצפה חבול ופגוע. טענתה החלופית של העוררת, שלפיה אין מקום למעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני ביישוב יצהר, נומקה על-ידה בכך ש"החזרתו של המשיב ליצהר, לסביבתו הטבעית, שאולי בהשפעתה ביצע את המעשים המיוחסים לו, מעלה קושי ממשי וחשש שמא הוא ימצא הזדמנויות נוספות לבצע מעשים בעלי אופי דומה או ממניעים דומים". המשיב, מנגד, סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, ועל נימוקיה.

10.ביום 24.2.2023, קיימתי דיון על-פה בערר, שבמהלכו נערך, בהסכמת ב"כ המשיב, דיון במעמד צד אחד, שבו הציגה לפנַי העוררת חוות דעת חסויה, שעניינה גם בסיכון הטמון בחזרת המשיב ליישוב יצהר.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בערר, על צרופותיו, ושקלתי את טענות הצדדים, מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר – להתקבל, אם גם באופן חלקי. כפי שתואר, המשיב הודה זה מכבר בקיומן של ראיות לכאורה נגדו, כמו גם בקיומה של עילת מעצר בעניינו. לפיכך, המחלוקת בין הצדדים מתוחמת עתה לשאלת הערכת המסוכנות הנשקפת מהמשיב, והאפשרות לצמצמה – העוררת סבורה כי נדרש לשם כך מעצר מאחורי סורג ובריח, ולחלופין, לכל הפחות, מעצר בפיקוח אלקטרוני שיבוצע הרחק ממקום מגורי המשיב ומשפחתו; ואילו המשיב גורס, כי די בפיקוח אלקטרוני בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי, כדי להפחית את המסוכנות במידה מספקת.

12.החומרה שבמעשים המיוחסים למשיב, על-פי חומר הראיות לכאורה – נגלית ברורות למקרא תיאור המעשים. הפגיעה הרעה באדם מבוגר, בלתי-מעורב, ממניע גזעני-אידיאולוגי, באמצעות כלי משחית, וכחלק מעשייתה המשותפת של קבוצה אלימה – מעידה כשלעצמה על מסוכנות המשיב, וזאת מעבר לחזקות חוק המעצרים (ראו, בשינויים המתחייבים, בש"פ 6048/21 תם נ' מדינת ישראל, פסקה 12 והאסמכתאות שם (5.10.2021) (להלן: עניין תם); בש"פ 7269/16 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 14 (27.10.2016)).

13.יחד עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, סבורני כי אין לשלול אפשרות של מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני, חלף מעצר מאחורי סורג ובריח. זאת, בשים לב לגילו הצעיר של המשיב, ולעברו הפלילי הנקי (למעט הליך תלוי ועומד, שבגדרו מיוחסת למשיב כניסה לשטח מוגבל ללא היתר, או שהיה בו, עבירה לפי סעיף 27(א)(1) לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005); נוכח המלצת שירות המבחן, שמצא כי השילוב בין המפקחים המוצעים, אשר ביכולתם להציב למשיב גבול סמכותי וברור, לבין הפיקוח האלקטרוני, יביא להשגת תכלית המעצר בדרך חלופית; ובהתחשב בהחלטת בית המשפט המחוזי ששקד על מלאכתו לעשותה, ובכך שהתערבות ערכאת הערר בהחלטות כגון דא, לא בנקל תֵעשה (בש"פ 1469/23 מדינת ישראל נ' סאלח, פסקה 10 (22.2.2023)). מסקנה זו, לנוכח צירוף הנסיבות והשיקולים שתוארו, עולה, לטעמי, גם מפסיקה עדכנית שהציג ב"כ המשיב, המתייחסת למקרים דומים לעניין דנן – אף חמורים ממנו – שבהם הורה בית משפט זה על מעצר בפיקוח אלקטרוני (ראו למשל: בש"פ 6473/21 בוטיאר נ' מדינת ישראל (10.10.2021); בש"פ 5798/21 מדינת ישראל נ' אבו אל היג'א (1.9.2021) (להלן: עניין אבו אל היג'א); בש"פ 5746/21 מדינת ישראל נ' בן עמי (20.8.2021); עניין תם). אשר על כן, בהינתן כלל האמור, שוכנעתי כי מתקיימים בעניינו של המשיב "טעמים מיוחדים", שבגינם ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני, למרות חומרת המעשים המיוחסים לו (סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים; עניין אבו אל היג'א, פסקה 7).

14.עם זאת, ובהתחשב בחוות הדעת החסויה שהובאה לעיוני, מקובלת עלי גם טענת העוררת, לגבי הבעייתיות הטמונה בחלופת המעצר הספציפית שהוצעה על-ידי המשיב. בשים לב לגורמים מסוימים המצויים בסביבת החלופה שהוצעה, ולחשש מהתחברות המשיב עמם, בהינתן המסוכנות הגלומה בו, סבורני כי אין בחלופה זו כדי להשיג את תכלית המעצר – קרי, הפחתת המסוכנות הנשקפת מהמשיב, במידה שיכולה להניח את הדעת – כפי דרישת סעיף 22ב(א)(2) לחוק המעצרים. על כן, חלופת מעצר זו – אין בידי לאשר. בדיון בעל-פה ביום 24.2.2023 ביקשתי לברר אם יש למשיב חלופת מעצר אחרת להציע, בריחוק גאוגרפי מבית הוריו שביצהר. נעניתי כי אין בידי המשיב ומשפחתו לספק מקום חלופי לפיקוח על אתר, וכי הדבר יבחן על-ידם בימים הקרובים. משאלה הם פני הדברים, ישאר המשיב בשלב זה במעצר מאחורי סורג ובריח, מעצר עד תום ההליכים; ברם, ככל שיעלה בידי המשיב ומשפחתו למצוא מקום חלופי, שבו יוכל המשיב לשהות במעצר בפיקוח אלקטרוני – יגיש בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי, על מנת שיכריע בה כחוכמתו.

15.אשר על כן, הערר מתקבל חלקית, כמפורט לעיל.