בש"פ 1567/09 מדינת ישראל נ. זידאן חאלדי

זוהי בקשה להארכה שניה של מעצר המשיב בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה, יחד עם שניים אחרים (מוחמד חאלדי להלן: מוחמד ושאדי חאלדי להלן: שאדי ) בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין שלא כדין ואיומים (עבירת האיומים מיוחסת למשיב בלבד). על פי האמור בכתב האישום

בתאריך 14.10.2007 פרץ עימות בין מוחמד ושאדי ובין מועד גנאדי יליד 1991 (להלן: המתלונן ) על רקע טענתו של מוחמד לפיה דועאא נאסר (להלן: דועאא ) אשר בירכה את המתלונן בברכת שלום וחג שמח ואף לחצה את ידו, היתה חברתו של מוחמד. עוד עולה מכתב האישום כי שאדי הכה את המתלונן ברגלו באמצעות ברזל שאחז בידו, כי המתלונן, בניסיון להגן על עצמו דחף את מוחמד וכי בתגובה ניסה שאדי לתקוף את המתלונן אך נבלם בידי עוברי אורח. מכתב האישום עולה כי במטרה לנקום במתלונן קשרו מוחמד, שאדי והמשיב קשר לפגוע במתלונן, כי המשיב הצטייד בסכין ומוחמד במקל, וכי ביום 17.10.2007 נסעו השלושה לשפרעם כדי לאתר את המתלונן ולפגוע בו. בהתקרבם למסעדת "סמיר אמיס" (להלן: המסעדה ) הבחינו במתלונן שהיה במקום עם שלושה מחבריו. על פי האמור בכתב האישום מוחמד, שנהג ברכב עצר אותו והמשיב ושאדי יצאו מן הרכב והורו למתלונן באיומי סכין להיכנס לרכב ולבוא עימם. עוד עולה מכתב האישום כי על מנת לגונן על עצמו דחף המתלונן את המשיב והחל במנוסה במורד הכביש הסמוך למסעדה, כשהמשיב רץ בעקבותיו והסכין בידו. במהלך מנוסתו נפל המתלונן ואז, כך על פי כתב האישום, השיגו המשיב ודקר אותו מספר פעמים בחלקי גופו השונים מבעוד שאדי מאיים על חבריו של המתלונן לבל יעזרו לו ואף מכה אחד מהם, עד שהבחינו השלושה בניידת משטרה ונמלטו מן המקום. מכתב האישום עולה עוד כי כתוצאה ממעשי המשיב וחבריו אושפז המתלונן בבית חולים שם אותר שבר בגבו ונתפרו או נסגרו פצעי הדקירות שספג. כמו כן, כך על פי כתב האישום, איים המשיב על המתלונן במהלך עימות שנערך בינהם ביום 18.2.2009, לאחר שהמתלונן זיהה את המשיב כמי שדקר אותו, באומרו "זה תיק של בית סוהר 5 שנים. אחרי שאצא אפגע בך", המשיב אף איים על פי הנטען במהלך העימות האמור, בנוכחות השוטר יוסי בן עזרא ובנוכחות המתלונן, כי "יוריד" את השוטר איציק כהן תוך שהוא מניף את ידו ומצביע בתנועה המדמה החזקת אקדח.

2.

עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא), בהחלטתו מיום 24.03.2008, על מעצרו של המשיב וכן על מעצרם של מוחמד ושאדי עד תום ההליכים נגדם. בהחלטה קבע בית המשפט בין היתר, כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לשלושה וכי המעשים המתוארים בכתב האישום מלמדים על אופיים המסוכן ומקימים עילת מעצר. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי למשיב עבר פלילי בעבירות אלימות וכי עומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן 5 חודשים. באשר לחלופת המעצר קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות המקרה אין מקום לקבלת תסקירים מאת שירות מבחן, אך ציין כי יתכן וניתן יהיה לשקול שוב את סוגית מעצרם של השלושה, ובמיוחד מוחמד ושאדי, לאחר שיעידו המתלונן וכן עדת תביעה 11 ועדי תביעה 12, 15, ו- 16. המשיב ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.3.2008 לבית משפט זה ועררו אוחד עם עררם של מוחמד ושאדי. בהחלטה מיום 10.4.2008 (כב' השופט י' דנציגר) נדחה עררו של המשיב ונקבע כי מעשיו משלבים תכנון, מרדף ודקירת המתלונן פעמים רבות תוך שימוש בסכין ומעשים אלו נוסף על האיומים אותם הפנה כלפי המתלונן במסגרת העימות וכן כלפי שוטר שנכח במקום, מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו שהינה כללית ואינה מתמקדת במתלונן בלבד בייחוד נוכח עברו הפלילי של המשיב. באשר למוחמד ושאדי הורה בית משפט זה בהחלטתו על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיורה על קבלת תסקירי מעצר בעניינם, ובהחלטתו מיום 29.5.2008 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורם למעצר בית בתנאים מגבילים. בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב ביום 15.7.2008 בטענה כי חל כרסום בראיות התביעה, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) בהחלטתו מיום 29.7.2008 בציינו, בין היתר, כי קיים חשש ממשי באשר ללחץ המופעל על המתלונן ובני משפחתו לחזור בו מגרסתו וכן באשר לכך שתחת מסווה של סולחה נעשה ניסיון להשפיע על עדים ולשבש הליכי משפט.

אשר להשתלשלות העניינים בתיק העיקרי יצוין כי ביום 16.3.2008 הוקרא כתב האישום למשיב והוא כפר בו וביום 7.7.2008 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידו החוקר הראשי בתיק והמתלונן, אך בשל התארכות הישיבה לא נחקר המתלונן בחקירה נגדית. במהלך חודש נובמבר 2008 החליף המשיב בא-כוח, לאחר שזה ביקש להשתחרר מייצוג ובית המשפט נענה לבקשה ונקבעו שישה מועדי הוכחות לחודשים מאי-יוני 2009. (ישיבת הוכחות נוספת התקיימה ביום 9.2.2009 ונסובה סביב עתירת המשיב לגילוי ראיה חסויה).

3.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים עתרה המבקשת להארכת מעצרו בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק המעצרים. בהחלטתו מיום 2.12.2008 קבע בית משפט זה (כב' השופטת ע' ארבל) כי למרות הקושי הקיים מבחינת קצב ניהול המשפט, הרי שנוכח מסוכנתו הרבה של המשיב אין מנוס מלהאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים, בשים לב לכך שהמתלונן טרם סיים את עדותו וכן בשים לב לכך שבאותה נקודת זמן היה חשש להשפעת פחדו מן המשיב על העדות. בית משפט זה הורה לצדדים לשוב ולנסות לפנות לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן האם יומנו מאפשר הקדמה של חלק ממועדי שמיעת ההוכחות שנקבעו.

4.

ביום 8.1.2009 הגיש המשיב בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר בסוגיית מעצרו בשל חלוף הזמן, בשל כרסום ראייתי ובשל ריחוק מועדי שמיעת ההוכחות בתיק העיקרי. בקשה זו נדחתה אף היא על ידי בית המשפט אשר קבע בהחלטתו מיום 14.1.2009 כי עדות המתלונן לא שינתה באופן מהותי את התשתית הראייתית והיא מחזקת, למעשה, את הטענות שהועלו בעבר לפיהן המתלונן מאוים ומפחד להעיד.

5.

משלא נסתיים משפטו של המשיב גם בתוך תקופת ההארכה הראשונה עותרת המבקשת בשנית להארכת מעצרו בתשעים הימים. המבקשת טוענת כי מסוכנותו של המשיב רבה מאד והיא נגזרת מחומרת המעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצועם; כי המשיב היה לכאורה הדמות הדומיננטית בביצוע תקיפת המתלונן על רקע סכסוך אגבי שכלל לא נגע לו וכי מסוכנותו המועצמת גם נוכח עברו הפלילי, אושרה פעם אחר פעם בהחלטות בתי המשפט שדנו בעניינו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט מצד המשיב, הנלמד מן האיומים שהשמיע כלפי המתלונן וכלפי שוטר, וכי חשש זה מתחזק נוכח התפתחויות שאירעו לפני שנקרא המתלונן ליתן את עדותו ונוכח האפשרות כי הופעלו עליו ועל בני משפחתו לחצים כי יחזור בו מגרסתו. לבסוף טוענת המבקשת כי קיים חשש שהמשיב ימלט מאימת הדין באם ישוחרר לחלופת מעצר, חשש שמצא ביטויו בהחלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מעצרו עד תום ההליכים. לפיכך עותרת המבקשת כי אורה על מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

6.

המשיב מצידו סבור כי אין מקום להארכה נוספת של המעצר וטוען כי עד כה נשמעה עדותו של המתלונן בלבד, אשר אף היא טרם הסתיימה, וכי באי-כוח שני המעורבים האחרים באירוע הדקירה צפויים אף הם לחקור את המתלונן וכן עדים נוספים. עוד טוען המשיב כי מועד ההוכחות הבא קבוע בסוף חודש מאי 2009; כי עדות המתלונן נמשכה על-פני יום שלם וכי לכל אחת משש הישיבות המתוכננות מוקצות שעתיים בלבד; כי בית המשפט המחוזי ציין שאין ביכולתו לקבוע מועדים נוספים וכי ברור כבר עתה שהמשפט לא יסתיים בתוך תקופת הארכה המתבקשת ואף לא בזו שאחריה.

7.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 1.3.2009 התברר כי בתוך תקופת ההארכה השנייה שנתבקשה קבועים שני מועדי הוכחות נוספים ביום 31.5.2009 וביום 1.6.2009, ואילו ארבעה מועדים נוספים נקבעו במהלך חודש יוני לאחר תום תקופת ההארכה כאמור, וכן כי במהלך ששת המועדים הנוספים הקבועים לשמיעת הוכחות ייתכן ותסתיים פרשת התביעה אך לא מעבר לכך. על כן סברתי כי מן הראוי הוא שהמותב השומע את ההליך יעשה מאמץ מיוחד לקביעת מועדים נוספים, בין בתוך תקופת ההארכה המתבקשת ובין בסמוך לאחר מחצית חודש יוני 2009 (ראו החלטתי מיום 1.3.2009). בעקבות החלטה זו קיים בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' גרשון) ביום 15.3.2009 ישיבת הוכחות נוספת במהלכה נשמעה עדותו של עד נוסף, ונקבעו שלושה מועדי הוכחות לימים 22.4.2009; 3.6.2009 ו- 29.6.2009 הנוספים על שישה המועדים שכבר נקבעו.

8.

דין הבקשה להתקבל. למשיב מיוחסת עבירת אלימות אכזרית וקשה במסגרתה דקר מספר פעמים קטין בן שש עשרה שנס מפניו ונפל, בשל סכסוך של מה בכך שאינו נוגע לו כלל. מסוכנות המשיב עולה מן המעשים המיוחסים לו באופן חד וברור, היא קיבלה ביטוי, לא אחת, בהחלטותיהם של בתי המשפט כאמור לעיל, והיא מתעצמת נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל עבירות סמים, תקיפה בתנאים מחמירים הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, פריצה וגניבה. על המסוכנות הנשקפת מן המשיב יש להוסיף את החשש מפני שיבוש הליכי משפט, נוכח האפשרות הממשית שהמשיב מטיל חיתתו על המתלונן, אשר טרם סיים את עדותו, כדי שישנה את גרסתו המפלילה. האיומים המיוחסים למשיב כלפי המתלונן וכלפי שוטר במהלך העימות, כמפורט בכתב האישום, ועברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, מלמדים כי המשיב אינו ירא את גורמי אכיפת החוק ובכל אלו יש כדי לבסס עילה להמשך מעצרו. אכן, קצב ניהול ההליך אינו משביע רצון, אך נראה כי עיבוי לוח הדיונים והוספת ארבעה ימים לשמיעת הוכחות יאיצו את סיומו ומן הראוי הוא כי כל הגורמים הנוגעים בדבר-התביעה, הסנגור ובית המשפט-יעשו מאמץ על מנת לסיים את המשפט בהקדם האפשרי וככל הניתן בתוך שורת המועדים הקבועה להמשך שמיעת ההוכחות בתיק זה, כמפורט לעיל.

אשר על כן, מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 4.3.2009 או עד למתן פסק-דין בת"פ 7045/08 בבית המשפט המחוזי בחיפה.