בש"פ 1568/01 דן מלול נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים שנעברו כלפי גרושתו, בעלה הנוכחי ובנם. לפי הנטען התקשר העורר באמצעות הטלפון לבית גרושתו ואמר לה דברים שהתביעה מייחסת להם משמעות של איומים. בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ג' אזולאי), בהחלטתו מיום 26.12.00), ציוה לעצור אותו עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 14.2.01, ציוה לשחררו בערובות ובתנאי שיתגורר בבית אביו במגדל העמק ולא ייצא ממנו אלא לצורך עבודתו במפעל של מעבידו במגדל העמק. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ג' (דה ליאו) לוי), דן בעררה של המדינה על ההחלטה לשחרר את העורר ובהחלטתו מיום 15.2.01, ציוה לעצור אותו עד תום ההליכים. מכאן עררו של העורר.

2.בא כוח העורר טען כי הדברים שאמר העורר בטלפון לא היו "איומים" אלא "שיחות טלפון תמימות שאין בהם כל רע" וכי שיחות אלה אינן מקימות עילה למעצר עד תום ההליכים. עוד טען שאין סיכוי שיפגע בגרושתו וכי מעולם לא פגע בה.

אכן, בנסיבות אחרות היה אולי מקום לייחס משמעות תמימה לשאלה ששאל את גרושתו "אם כבר החליפה את הפלדלת ושכדאי לה להחליף למשהו חזק", או אמירה שהוא מכין לה ולבעלה הנוכחי "הפתעה טובה מאד". אולם, עברו מטה את הכף בחוזקה לעבר פרשנות אחרת. כפי שהתברר לעורר הרשעות קודמות מרובות בעבירות רכוש ובעבירות אלימות, לרבות בעבירות של איומים. יתר על כן, מעשי העבירה שבהם מדובר נעברו אחרי שחרורו ממאסר ובזמן שהיו תלויים עליו שני מאסרים מותנים. כל אלה משרטטים תמונה מפחידה של אדם הרודף את אשתו באופן כפייתי. במצב דברים כזה אין ליטול סיכונים ואין לנקוט חלופה למעצר.

2. הערר נדחה.