בש"פ 1575/03 פלוני נ' מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של מעשה מגונה בקטינה (מתחת לגיל 14), עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: החוק ), וכן עבירה של מעשה מגונה בכוח, עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך המחצית השנייה של שנת 2002 ביצע העורר מעשים מגונים בשלוש קטינות שונות, בנות 7, 8, ו-15, שאותן פגש באקראי ברחוב בהזדמנויות שונות. העורר נעצר ביום 15.12.02 וביום 19.12.02 הוגש נגדו כתב אישום. עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים במשפטו. בא-כוח העורר, מצדו, לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טען כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אחיו. ביום 14.1.03 הורה בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט צ' קפאח) על מעצר העורר עד תום ההליכים, תוך שהוא קובע כי אין בחלופת המעצר המוצעת כדי לנטרל את מסוכנותו של העורר. לאחר החלטה זו פנה בא-כוח העורר בבקשת סיוע למשרד הביטחון, המטפל בעורר בשל היותו יתום צה"ל, ומשרד הביטחון הפנה את העורר למכון לפסיכותרפיה "טריאסט שריג" לשם אבחון מצבו הנפשי של העורר ולהמלצה על דרך טיפול. בעקבות זאת הגיש בא-כוח העורר לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר וזאת בטענה שנמצא טיפול הולם לעורר. ביום 5.2.03, קיבל בית משפט השלום את הבקשה והורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית אחיו של העורר. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 6.2.03 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט צ' גורפינקל) את ערר המשיבה, ביטל את החלטת בית משפט השלום מיום 5.2.03 והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים כאמור בהחלטת בית משפט השלום מיום 14.1.03. על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

2.במהלך הדיון בערר הובא בפניי מכתבה של פסיכולוגית קלינית ממכון טריאסט שריג מיום 19.2.03, בו היא ממליצה על "הערכה פסיכיאטרית מיידית ודחופה" ומבקשת לשלוח את העורר "באופן מיידי לחדר המיון הפסיכיאטרי הקרוב". יש לציין שכבר במכתבה מיום 4.2.03 כתבה הפסיכולוגית כי העורר הוא בעל רמת דחפים גבוהה וחסר יכולת לשלוט בדחפים, וכי קיים חשש לקיומו של מצב פסיכוטי פעיל, ואף המליצה, בין היתר, על אבחון פסיכיאטרי מקיף. נוכח המלצה זו שאל בית המשפט המחוזי את בא-כוח העורר אם הוא מוכן לבדיקה פסיכיאטרית והסתכלות והתשובה הייתה שלילית. בית המשפט קמא קבע כי אם העורר יסכים לבדיקה פסיכיאטרית יהיה מקום להורות על בדיקה כזו, אך אין בכוונתו להורות על בדיקה בניגוד להסכמתו. על רקע זה, ונוכח מכתבה של הפסיכולוגית מיום 19.2.03, המלצתי לצדדים להגיע להסכמה בעניין שליחתו של העורר לבדיקה פסיכיאטרית. לאחר שהצדדים הודיעוני כי הגיעו להסכמה בעניין, הוריתי כי העורר יישלח לבדיקה פסיכיאטרית מטעם הפסיכיאטר המחוזי. על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 18.3.03 וחוות הדעת הפסיכיאטרית המשלימה מיום 18.5.03, העורר אינו סובל מהפרעה פסיכוטית או אפקטיבית מג'ורית; בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר ואסור; והוא כשיר לעמוד לדין. הנה כי כן, נעשה כל מאמץ במסגרת ההליך שלפניי לברר אם מצבו של העורר מצריך טיפול פסיכיאטרי ואם ניתן להשאירו במעצר. משהתקבלו חוות הדעת הפסיכיאטרית המשלימה ועמדות הצדדים ביחס לחוות הדעת וביחס לשאלת חלופת המעצר, ניתן להכריע בערר לגופו.

3.בא-כוח העורר אינו חולק, כאמור, על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך טוען כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר במוסד לשיקום אסירים "אור ישראל דרכי תשובה" במושב מטע. מנגד טוענת באת-כוח המשיבה כי נוכח מסוכנותו אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. עיינתי בטענות הצדדים, בהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי וכן בחוות הדעת שניתנו בעניינו של העורר, והגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. כתב האישום מייחס לעורר דפוס התנהגות של לקיחת ילדות רכות בשנים, שאותן הוא פוגש באקראי ברחוב, לחדרי מדרגות בבתי מגורים וביצוע של מעשים מגונים קשים בהן. מסוכנותו של העורר נלמדת, אפוא, מהמעשים המיוחסים לו. לכך יש להוסיף כי בעברו של העורר הרשעה קודמת אף היא בעבירה של מעשה מגונה בקטינה. עוד אציין כי אף אחת מחוות הדעת שניתנו בעניינו של העורר אינה שוללת את מסוכנותו. אדרבא, בחוות הדעת הפסיכולוגית מיום 4.2.03 אף נקבע, כאמור, כי העורר הוא בעל רמת דחפים גבוהה וכי הוא חסר יכולת לשלוט בדחפיו. על כן, איני רואה שיש בחלופת מעצר כדי להפיג את מסוכנותו הרבה של העורר. עם זאת, יש להביא בחשבון כי העורר הוא צעיר הנמצא במעצר כבר מיום 15.12.02 ולפיכך יש לעשות כל מאמץ לזרז את ניהול משפטו בבית משפט השלום. על פי הודעת המשיבה מיום 26.6.03, ישיבת ההקראה בבית משפט השלום נערכה ביום 25.6.03 וישיבת ההוכחות הראשונה בתיק קבועה רק ליום 10.9.03. על כן הנני רואה להפנות תשומת לב בית המשפט שבפניו מתנהל משפטו של העורר כי יש לפעול לזירוז שמיעתו של תיק זה.

הערר נדחה.