בש"פ 1575/04 מדינת ישראל נ. נסרין מסראווה

המשיבה עמדה לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בעבירות של ניסיון לרצח ושידול לרצח. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-המשפט על מעצרה עד תום ההליכים, ובחלוף תשעה חודשים והמשיבה במעצר האריך בית-המשפט העליון מעת לעת את מעצרה. ההליכים בעניינה של המשיבה נתמשכו והלכו, עד שביום 18.6.03 החליט בית-המשפט העליון כי אין עוד מקום להותיר את המשיבה במעצר וכי יש לשחררה לחלופת מעצר. בעקבות החלטה זו הורה בית-המשפט המחוזי על שיחרורה של המשיבה ממעצר ל"מעצר בית" הנתמך בערבויות כספיות כבדות.

משפטה של המשיבה נמשך והלך, עד שביום 15.2.04 החליט בית-המשפט להרשיעה, כפי שהואשמה בכתב-האישום, בעבירות של שידול לרצח וניסיון לרצח. משהורשעה כך בדינה, ביקש בא-כוחה של המשיבה כי יוענק לו פסק-זמן להכנת טיעוניו לעונש. בית-המשפט נעתר לבקשה ודחה את הטיעונים לעונש לחודש ימים, ליום 15.3.04.

משנוכחה המדינה לדעת כי המשיבה הורשעה כפי שהורשעה והיא אינה במעצר, הוגשה הבקשה שלפני, והיא, כי אורה על מעצרה של המשיבה לתשעים ימים או עד למתן גזר-דין במשפטה, לפי המוקדם.

לטענת המדינה, משהורשעה המשיבה בדין קם ונהיה צורך דחוף לעוצרה מיידית. לא זו בלבד שבהרשעתה בעבירות כפי שהורשעה הוכיחה עצמה המשיבה כי מסוכנת היא, אלא עתה, משהורשעה בדינה, גובר במאוד החשש כי תימלט מאימתו של העונש הכבד הצפוי לה בגין העבירות שבהן הורשעה. מאזן הסיכונים השתנה מאז ההחלטה על שיחרורה של המשיבה ממעצר, שבעוד אשר אותה עת היה משפטה אך תלוי ועומד הנה כיום הורשעה בדינה. ההרשעה בדין, באשר היא, לא זו בלבד שמפריכה היא את חזקת החפות - חזקה אשר עמדה למשיבה כל עוד משפטה היה תלוי ועומד - אלא שמשנה היא מקצה-אל-קצה את מאזן הסיכונים והאינטרסים הנוגדים. לבסוף הוסיף בא-כוח המדינה וטען כי לבד מאימת הדין יש לה למשיבה תמריצים נוספים להיעלם, והמבין יבין.

מנגד טוענת באת-כוח המשיבה, כי מאז שוחררה מרשתה לא הופרו תנאי השיחרור ולו פעם אחת. המשיבה נמצאת בבית הוריה ואלה משגיחים עליה היטב היטב כנדרש בתנאי השיחרור. כל עולמה של המשיבה הוא בישראל, אין לה כל עבר פלילי, והמדינה לא עלה בידה להוכיח כי יש חשש ממשי להימלטותה של המשיבה מן הדין. יתר-על-כן: המשיבה סובלת מקרישי דם ושבר ברגליה, ומשנזקקה לעתים לטיפול רפואי, הותר לה לעזוב את בית הוריה ולקבל טיפול בבית-חולים. המשיבה לא ניצלה יציאות אלו להימלטות ואין כל טעם לחשוב כי תעשה כן כיום. כללם של דברים: אין כל מסוכנות נשקפת מן המשיבה, אין כל חשש כי תימלט מן הדין, ועל-כן יש לדחות את בקשת המדינה.

עמדתי על פרטי ההליכים שהיו עד היום וטרם אמרתי דבר על העבירות שהמשיבה הורשעה בה. אומר עתה בנושא זה מילים אחדות. המשיבה היתה לה מערכת יחסים אינטימית עם אחיו של בעלה, והשניים - המשיבה והאח - רקמו מזימה לרצוח את הבעל, לזכות בכספי ביטוח החיים שלו ולהינשא. תוך מהלך הקשר לרצוח את הבעל שקלו המשיבה וגיסהּ דרכים שונות להביא למותו של הבעל, ולסוף רצח הגיס את הבעל ביריות אקדח בראשו תוך שידידו של הגיס מסייע בידו. ביני לביני הורשע הידיד בדינו ונגזרו עליו שתיים-עשרה שנות מאסר. אשר לעונש שהמשיבה עצמה צפויה לו, נתגלעו חילוקי דעות בפירוש הדין, אם צפויה היא למאסר עולם חובה - וזו גירסת המדינה - או אם מאסר עולם אינו עונש חובה אף שניתן להטילו בנסיבות מיוחדות ומחמירות. בין כך ובין אחרת, אין ספק כי המשיבה צפויה לעונש מאסר ממושך ביותר.

שקלתי את הטיעונים שהושמעו לפני מכאן ומכאן, ודעתי היא כי יש ונכון להורות על מעצרה המיידי של המשיבה. העבירות שבהן הורשעה המשיבה הן מן החמורות בעבירות שבספר החוקים הפלילי, והשיקולים שלעניין נשתנו מקצה אל קצה מאז החליט בית-המשפט, בעת משפטה היה תלוי ועומד, לשחרר את המשיבה ממעצר. כאמור בהחלטה לשחרר את המשיבה ממעצר, החלטת השיחרור לא היתה נולדת לולא חשש בית-המשפט כי משפטה של המשיבה יימשך וילך עת ארוכה יתר-על-המידה. שיקול זה אינו עוד קיים כיום. לא הרי חשש הימלטות מן הדין בעת שמשפטו של אדם תלוי ועומד כחשש הימלטות מן הדין לאחר הרשעה כה חמורה כפי המשיבה הורשעה בה. מכאן אפוא החלטתי לעצור את המשיבה כבקשת המדינה.

אני נעתר לבקשת המדינה ואני מורה על מעצרה המיידי של המשיבה לתשעים ימים, החל מהיום, 17.02.04, או עד למתן גזר-דין בת.פ.ח. 1208/01 (מחוזי, תל-אביב), לפי המוקדם.

היום, כ"ה בשבט תשס"ד (17.2.04).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04015750_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il