פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ 158/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
נאסים אלפקיר
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק
סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996
תאריך הישיבה: ה' בשבט תשס"ג (8.1.03)
בשם המבקשת: עו"ד אורלי מור-אל
בשם המשיב: עו"ד נחמן בטיטו
החלטה
המשיב מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. עם הגשת כתב-האישום, נעצר הוא עד תום ההליכים. בתוך כך, עד התביעה העיקרי נעלם, ומשחלפו תשעה חודשים למעצרו של המשיב, האריך בית-משפט זה את המעצר בשלושים יום, כדי לאפשר למדינה לאתר את העד. העד לא אותר, ובתאריך 13.1.02 הורה היועץ המשפטי לממשלה לעכב את ההליכים הפליליים נגד המשיב.
המשיב שוחרר מן הכלא והסתבך בעבירות פליליות אחרות, והוא נתון מאז ה-17.12.02 במעצר. בתאריך 6.1.03, הצהיר התובע כנדרש בסעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, כי המדינה עומדת להאשים את המשיב בעבירות של סחיטה באיומים ולבקש את מעצרו עד תום ההליכים. על-בסיס הצהרה זו הוארך מעצרו של המשיב עד לתאריך 10.1.03.
בתאריך 5.1.03 אותר העד. אשר-על-כן, המדינה החליטה לחדש את ההליכים נגד המשיב, ומבקשת את הארכת מעצרו בתשעים ימים החל מיום 6.1.03. המשיב מתנגד לבקשה בטענה, כי מששוחרר זה מכבר שוב אין מקום להחזירו אל בין כותלי הכלא.
לטענה זו היה טעם לוּ הוכיח המשיב בהתנהלותו לאחר ששוחרר כי אין הוא מסכן עוד את הציבור. אולם, משהסתבך הוא בעבירות נוספות חמורות, נעצר ועומד הוא להיות מואשם בעבירות אלו, לא ניתן לייחס משקל כלשהו לשחרורו מן המעצר. אף נסיבות המקרה מצדיקות את הארכת המעצר.
אני מקבלת איפוא את בקשת המדינה ומאריכה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 6.1.03 או עד למתן פסק-הדין בת"פ 1045/01, הכול לפי המוקדם.
ניתנה היום, ה' בשבט תשס"ג
(8.1.03).
ש
ו פ ט ת