פרטי ההליך
בית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ 97 /
1585
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
ה
עורר:
1.
חג'ג' חיים
נגד
המשיב
ה :
מדינת
ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
(כב'
השופט א' בייזר) מיום 9.1.97, בב.ש.
2683/96,
לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים
נגדו
בת"פ 355/96.
תאריך
הישיבה: י באדר ב תשנ"ז (19.3.1997).
בשם
העורר: עו"ד ש' גז
בשם
המשיבה: עו"ד ע' מררי
החלטה
העורר, שהואשם יחד עם שלושה אחרים בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בחבורה, פריצה לרכב לביצוע שוד, גניבת רכב, פריצה לדירת מגורים ועבירות נוספות, נעצר עד תום הליכי המשפט נגדו.
בערר שהגיש היתה עיקר טענת הסניגור, כי הראיות נגד העורר אינן שונות בעיקרן מן הראיות כנגד שניים משותפיו לכתב האישום, אשר שוחררו ממעצר. עצם מעצרו בנסיבות אלה מהווה איפוא הפליה פסולה.
אולם בטיעון בפני חזר בו הסניגור מטענות אלה והתמקד בטענה, כי ראוי לקבוע לעורר, על אף עברו הפלילי החמור, חלופת מעצר. וזאת בעיקר משום המכות הקשות שהוכה בעת מעצרו. ואכן, יפה עשה הסניגור שחזר בו מן הטענות שהעלה בערר, שכן העורר צולם במצלמת וידאו בעת המעשה ממש והוא נראה נוהג במכונית הגנובה כאשר שותפו, שנעצר עד תום ההליכים, מבצע את השוד. גם לטענת ההפליה לא היה יסוד, שכן כנגד השניים האחרים לכתב האישום לא נמצאו ראיות לכאורה בעוצמה המספקת למעצר.
לא מצאתי גם לאפשרי לקבוע לעותר חלופת מעצר. עברו הפלילי של האיש הוא חמור ביותר. הוא הורשע בעבירות נגד רכוש ובכללן שוד מזויין וריצה עונשי מאסר ממושכים. אף נסיבות העבירות מושא כתב האישום מקימות חשש כי עשוי הוא להמשיך בפעילות פלילית אם ישוחרר ממעצרו. חלופת המעצר שמציע הסניגור, מעצר בית, מבוססת על אמון והלא איש לא ישמור על העורר בביתו.
אשר על כן אני דוחה את הערר.
ניתנה היום, י באדר ב תשנ"ז (19.3.1997).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
COURT