בש"פ 1588/05 אשרף טוויל נ. מדינת ישראל

1.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של סיוע להצתה ועבירה של התפרצות לבית עסק וקשירת קשר לביצוע פשע. מעורבים בעבירות אלה גם שותפים אחרים שמשפטם הופרד.

2.על פי כתב האישום, עובר לחודש יוני 2004, עבד העורר בחנות הלבשה, וביחד עם אחד השותפים, נעים אליאן ("סמי") קשרו קשר לפרוץ למחסני החברה ולגנוב משם סחורה. במועד מאוחר יותר פרצו למחסן וגנבו ממנו רכוש בשווי של 400,000 ₪ אשר נמכר בחלקו לגורמים ברשות הפלשתינאית וחלקו הוחזק בביתו של סמי. האישום השני קשור בשותף האחר – נעים כסאב שבבעלותו מועדון ומסעדה. במהלך הארועים נשוא האישום, עבד העורר אצל כסאב כמאבטח במועדון ובמסעדה. ביום 8.7.04 על רקע סכסוך בין כסאב לבין בעל בית עסק אחר, הגיעו סמי והעורר בשעות הלילה לבית העסק; סמי פרץ את דלת הכניסה, שפך פנימה דלק, והשליך נייר בוער בכונה להצית את החנות, כאשר העורר מסייע לו ומאבטח את מעשיו.

הפרשה השלישית נוגעת לעורר ולכסאב. במהלך אוקטובר 2004 החליטו שניים מהמתלוננים לפתוח מועדון בסמוך למועדון של כסאב. כסאב החליט לסכל את פתיחתו. בערב פתיחת המועדון, התייצב סמי בשליחות כסאב ואיים על המתלוננים כי אם לא יסגרו את המועדון "יעשה להם בלאגן". כשלא ויתרו, הצית סמי בשליחות כסאב את רכבם. ביום 4.11.04, לפני מועד פתיחתו הרשמית של המועדון החדש, צייד כסאב את סמי בג'ריקן ובכסף לרכישת דלק, והורה לו להצית את המועדון החדש, והורה לעורר להתלוות אליו. השניים נגשו לתחנת דלק סמוכה, סמי רכש דלק, ויחדיו המשיכו למועדון. סמוך לשעה 23:00 סמי הצית את המועדון והעורר המתין לו בסמוך כדי לאבטחו. העורר נשאר במקום לאחר ההצתה ועידכן את סמי על הגעת המשטרה ומכבי אש. כתוצאה מההצתה נפגע בנם של המתלוננים משאיפת עשן ופונה לבית חולים. החקירה החלה כתוצאה מפניית העורר למשטרה תוך מסירת מידע על הפרשות מבלי לערב עצמו בתחילה, בביצוע המעשים הפליליים.

3.בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון הסכים בא כוח העורר כי ישנה תשתית ראיות לכאורה וקימת עילת מעצר בעניינו. עם זאת, עמד על החלת חלופת מעצר בטענה כי קימת חלופה מתאימה העונה למטרות המעצר.

בית המשפט המחוזי מצא כי עבירות ההצתה מעלות רמת מסוכנות כזו שאינה מאפשרת שחרור בחלופה. הוא ציין קיומו של חשש לשיבוש הליכי משפט נוכח מעורבותם של גורמים רבים בפרשה, והעלה גם חשש להימלטות. הוא הזכיר את עברו הפלילי של העורר הכולל שתי עבירות סיוע ללא הרשעה וראה בהן אות להפרת אימון שבית המשפט נתן בזמנו בעורר, המצביע על קושי להמשיך ולתת בו אימון עתה.

4.בערר טוען העורר כי שגה בית המשפט בכך שלא הורה על חלופת מעצר ביחס אליו. רמת מסוכנותו נמוכה כדבריו, הן בשל היותו גורם שולי בביצוע העבירות והן מאחר שעברו הפלילי אינו מכביד כלל ועיקר. חלופת מעצר בבית אביו, שוטר לשעבר, הולמת בנסיבות הענין.

5.המדינה מתנגדת לשחרור העורר בחלופת מעצר נוכח המסוכנות העולה מהעבירות המיוחסות לו. כן העלה בא כוח המדינה חשש מהימלטות באם העורר ישוחרר, ולא רק מחשש מהרשויות. עוד צויין כי מועדי ההוכחות במשפט נקבעו לתאריכים קרובים ולכן יש להניח כי המשפט לא יארך זמן רב.

6.אין מקום לשחרורו של העורר בחלופת מעצר. מיוחסים לו מעשי עבירות חמורים ביותר. לעבירת הרכוש הכרוכה בהתפרצות וגניבה מצטרפות שתי עבירות נפרדות של סיוע להצתה בנסיבות חמורות מאד. המסוכנות העולה מהמעשים – בהם העורר מודה למעשה – אינה צריכה הדגשה. נוסף לכך יסוד העבירה בחבורה, כאשר נוסף ממעשי העבירה נופך של פשיעה מאורגנת האופיינית לעולם תחתון. יוזמת הפנייה של העורר למשטרה תוך העלמת חלקו בעבירות אינה גורעת ממסוכנותו. אף שעשוי להיות כי חלופת המעצר שהוצעה בבית אבי-העורר, איש משטרה בעבר, הינה חלופה אמינה, כלל נסיבות הענין אינן מאפשרות שחרור ממעצר, ויהא טיב החלופה אשר יהא.

לאור האמור דין הערר להידחות, והעורר ישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.