בש"פ 159/00 חליל יחיא נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר שהוא צעיר יליד 1980, הוגש לבית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות והיזק בזדון. (ת.פ. 40389/99) לפי הנטען בתמצית, בעת הרלונטית לכתב האישום קשרו העורר ועוד שני נאשמים אחרים, קשר עם אדם בשם מואיד חג' יחיא, לביצוע מעשי שוד. העורר היה שותף בביצוע שמונה מקרים של שוד מסעדות ותחנות דלק. הנאשמים האחרים נהגו להכנס למקומות השוד וליטול את הכסף, בעוד העורר חיכה להם ברכב והסיעם מהמקום. בית המשפט המחוזי (כב' השופט הרטל צבי), בהחלטתו מיום 3.1.00 (ב"ש 92403/99) החליט לעצור את העורר יחד עם שותפיו עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

העורר אינו חולק על העובדות כפי שנטענו בכתב האישום, אולם, טוען הוא, שלא היה הוא מעורב באופן פעיל בשום צורה ולו במעשה שוד אחד. בכל המקרים הוא אומנם נהג ברכב, אך לא היה לו חלק במעשי האלימות, הפעלת הכוח או שימוש בנשק מכל סוג שהוא. עוד טוען הוא, שבחומר הראיות עצמו יש כדי להפריך את העובדה שיוחסה לו לעצם היותו משויך לאחרים, ולביצוע מעשי השוד. טענתו היא כי לא ידע שהחבורה שנסעה ברכבו ביצעה מעשי שוד.

בא כוח העורר הוסיף וטען שבית משפט קמא טעה בקובעו שאין להורות על חלופת מעצר ובהתעלמו מהמלצת שירות המבחן, אשר בניגוד לאחרים קבע, כי לא רק שאין לעוצרו עד תום ההליכים אלא שיש לאפשר לו לצאת לעבודה בפיקוח אחד מאחיו. על כן, טוען בא כח העורר, יש להמנע ממעצרו של העורר ולהורות על חלופת מעצר נוכח גילו, ועברו הנקי.

דין הערר להדחות.

העבירות המיוחסות לעורר מלמדות לכאורה על מסוכנות לציבור. העורר על אף היותו "רק" הנהג שסייע לשותפיו לשוד, הווה הוא חלק מן החבורה המבצעת. מדובר בפרשה, שלמרבה הצער, מלמדת על תכנון מוקדם ומורכב ועל נועזות. כל אלה מקימים יסוד לחשש שאם ישוחרר העורר בערובה, ואפילו בתנאי שחרור חמורים, לא יעמוד בפני יצרו הרע ויחזור ויסכן את שלום הציבור. בחשש זה אין להקל ראש.

בהתחשב בכלל הנסיבות, קביעת בית משפט המחוזי שהעורר מסוכן לציבור, אם ישוחרר, מעוגנת בעובדות המקרה.

אי לכך אני דוחה הערר.