בש"פ 1592/06 פלוני נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רון שפירא) מיום 6.2.06 בב"ש 1100/06, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בתפ"ח 3008/06.

ב.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות נגד ביטחון המדינה: מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 144 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קשר למסור ידיעה לאויב לפי סעיפים 92 ו- 111 לחוק, וחיפוי על עבירה לפי סעיפים 95 ו-99 לחוק.

ג.על פי הנטען בכתב האישום, בתמצית ובעיקרים, העורר, אזרח מדינת ישראל, נמלט בשנת 1970 מישראל ללבנון. בשנת 1996 חזר לישראל. במהלך שהותו של העורר בלבנון, בראשית שנות ה-70, הכיר העורר את האני עבדאללה מתואלי (להלן - האני), בעל אזרחות ישראלית ולבנונית, שהתגורר אף הוא בלבנון ושימש כפעיל באש"ף, והעובד שנים רבות בשליחות האיראנים, באיסוף ידיעות בעבורם. בחודש ספטמבר 2004 יצר האני קשר טלפוני עם העורר וביקש ממנו להגיע לפגישה בקפריסין, תוך שהוא מציג - כנטען - את מטרת הפגישה כקידום הקמתו של מרכז למחקרים בקפריסין, משם יספק שירותי תרגום מן העיתונות ומאמרים בעבור גופים חיצוניים. העורר הסכים לבקשתו של האני וטס לקפריסין, שם שהה חמישה ימים. בספטמבר במהלך אותם ימים שוחח הנאשם עם האני בעניין הקמתו של מרכז המחקרים, והאני אמר כי יש לו קשרים עם גורמי החיזבאללה ואיראן, אשר בהם הציע להסתייע לשם מימון. במהלך נובמבר 2004 טס העורר, לבקשת האני, לקפריסין בשנית. במסגרת זו הפגיש האני בין העורר לאדם צעיר, בו חשד מטעמים שונים כי הוא סוכן איראני. במהלך הפגישה התבררו כנטען נתונים רבים, אשר עוררו את חשדו של העורר בדבר זהותו של הסוכן וכוונותיו. הסוכן ביקש מן העורר הן מחקרים על החברה הישראלית והן כי יפתח פעילות פוליטית במפלגה ישראלית. בחודש מארס 2005 יצר האני קשר נוסף עם העורר, וביקשו להגיע לפגישה בקפריסין עם "המממנים הפוטנציאליים" למרכז המחקרים. העורר הגיע לקפריסין ונפגש כנטען עם שני סוכנים איראניים. בפגישתם התאששו חשדותיו של העורר בדבר זהותם ובדבר כוונותיהם האמיתיות. בפגישה נשאל על קשריו לממסד בישראל ועל השכר שיבקש לקבל, וכן הוטלו עליו משימות להתקרב לגורמי ממשל בישראל. עוד נטען, כי בשלהי 2004 פנה הנאשם לפלוני וביקש ממנו להשיג בעבורו ספרים באוניברסיטת חיפה, לרבות בתחום הביטחון, ומסר לאותו אדם את כתובת הדואר האלקטרוני של האני. בסוף 2004 גם פנה העורר לפעיל של מפלגה ישראלית, התפקד אליה באמצעותו, וכן התעניין בדרכים להיבחר לכנסת.

ד.עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. ביום 6.2.06 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה, בקבעו בהחלטה מפורטת כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו וכן קיימת עילת מסוכנות, אשר אין בחלופת מעצר כדי לאיינה, והיא נלמדת מטיב העבירה, מנסיבות ביצועה ומעברו של העורר כחבר ארגון עוין.

ה.מכאן הערר, בו נטען כי לא התגבשה תשתית ראייתית למעצר העורר עד לתום ההליכים; העורר לא ידע כי האני סוכן חוץ, ומחומר הראיות עולה כי לעורר היה הסבר סביר למפגשיו עמו; פעולותיו היו אך הכנה להקמת מרכז מחקרים. עוד נטען כי לעורר לא היתה כל כוונה לפגוע בבטחון המדינה או לשתף פעולה עם אויביה, משהתברר לו כי כוונות הגורמים עמם נפגש אינן טהורות ניתק עמם קשר. כן נטען כי עברו הנקי של העורר, גילו, מצבו הבריאותי ושיתוף הפעולה שלו בחקירה - כל אלה מצדיקים שחרורו ממעצר.

ו.(1) בדיון טען בא כוח העורר, עו"ד דכואר, כי כל ימיו עסק העורר במאמרים ובמחקרים בתחום הסכסוך הערבי-ישראלי, והאני היה בעבר שותפו למרכז מחקרים. העורר עקר מלבנון ללונדון וב-1996 החליט לשוב ארצה, וגם נבחר לכהונה כראש מועצה מקומית בכפרו עד 2003. לא צלחה בחירתו מחדש. בהיותו מחוסר עבודה נענה בספטמבר 2005 להזמנה של האני לנסוע לקפריסין, אך שם חשד במי שנפגש עמו על פי מראהו ונוכח בקשתו להכין מחקרים תוך לילה. הקשר נותק וכעבור חודשיים – במארס 2005 שוב הוזמן לקפריסין, שם נתבקש להשתלב בפוליטיקה הישראלית, אך סירב לשתף פעולה. הקשר נותק שוב וכעבור תשעה חודשים נעצר. באותם חודשים היה במעקב צמוד, וכל שנמצא נגדו היו שתי שיחות עם האני שלא היו מחשידות כשלעצמן. המחלוקת העיקרית היא, לשיטת העורר, האם בפגישות הללו שיתף פעולה, או החליט לנתק את הקשר; לטענתו המחלוקת אינה ביסוד הנפשי כדברי בית המשפט המחוזי, אלא בשאלה אם יש ראיות לכאורה לעצם שיתוף הפעולה. לדבריו לא חשד מתחילה שהאני עובד בעבור איראן, אולי היתה זו נאיביות - אך כוונה פלילית לא היתה. אכן, מדינות אויב מנסות לגייס סוכנים, אך העורר לטענתו לא הפך להיות סוכן. לשיטתו, הפניה לאיש שהתבקש להביא חומר מאוניברסיטת חיפה היתה באוקטובר 2004, גם ההתפקדות למפלגה היתה יוזמת הפעיל במפלגה, ועובדה היא שתשלום ההתפקדות לא בא מאת העורר.

(2) אשר למסוכנות, נטען כי החזקה על פי דין הופרכה, וראיה לדבר, שהעורר היה במעקב אנשי הבטחון במשך תשעה חודשים ממארס 2005 ולא נמצא פגם של ממש. ניתן להשיג חלופה בתנאים מגבילים. נאמר, כי אין העורר יכול לשתף פעולה עם איראן וחיזבאללה, שהם אויבי הגורמים בהם הוא תומך בצד הפלסטינאי. המדובר, כך נטען, באדם חולה בן 58 שלא היה בעבר אסיר.

(3) נציגת המדינה ציינה כי לשיטתה יריעת המחלוקת צרה, והיא האם המגעים עם האני היו מגעים עם סוכן חוץ. לדעתה הראיות קיימות, ויש צורך באמון רב לתיזת התמימות ואי הידיעה שפיתח העורר; חרף הידיעה שהאני קשור לגורמי חזבאללה לא ניתק העורר מגע עמם, אלא יצר סיפור כיסוי מייד בשובו מהמפגש שבו התבקש להתפקד למפלגה, ועשה כן. כך גם באשר לספרים. המסוכנות לא הופרכה, בשל הקושי להסתפק בחלופה נוכח חשש הימלטות וכן הפוטנציאל לשימוש שלילי באמצעים אלקטרוניים.

ז.(1) לאחר העיון בבקשה ובחומר הראיות אין בידי להיעתר למבוקש. שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. כעולה מחומר החקירה, האני פעל בשליחות האיראנים לאיתור, גיוס והפעלה של סוכנים בשטחים ובתוך ישראל, למטרות מודיעין. היכרותו של העורר עם האני היא רבת שנים. מעיון בחומר הראיות בו מתוארים המפגשים עם האני, עולה כי העורר ידע, את הפונקציה שממלא האני (או למצער עצם את עיניו), וידע היטב מה טיב המפגשים עם הגורמים האיראניים. אנו מצויים בשלב הראיות לכאורה (בש"פ זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, הנשיא ברק). שאלות של משקל הראיות, מהימנות והערכות היסוד הנפשי לגביהן מקורן בעת הדיון בתיק העיקרי.

מעורבותו של העורר הנטענת בכתב האישום, יסודה באמרותיו של העורר עצמו, ובחיזוקים שונים. גם לשיטתו של העורר ובשעה שהבין מהם מטרותיהן של הגורמים עמם נפגש. אף אם ניתק עמם קשר ולא היתה לו כל כוונה לפגוע בבטחון המדינה, היה עליו לפנות לשלטונות ולדווח על כך. זאת לא עשה, ואף המשיך להיות עם האני בקשר באמצעות הטלפון והדואר האלקטרוני עד אוגוסט 2005, וגם אם לא באורח "אופרטיבי". כאמור, חלק ניכר מן הראיות לקוח מהודעות העורר, אך החיזוקים באים, למשל, מהאנשים אליהם פנה. מזכרון דברים מחקירתו של העורר מיום 16.12.05 עולה כי בסוף שנת 2004 פנה אליו פעיל מפלגה והציע לו להתפקד בה. העורר התפקד למפלגה. ההתפקדות, כך עולה, היתה לאחר הפגישה הראשונה עם הגורם האיראני. מהודעתו של פעיל המפלגה במשטרה (הודעה מיום 21.12.05) עולה כי העורר פנה אליו בסוף שנת 2004, ואף ביקש אישור על התפקדותו מהר ככל האפשר. בנובמבר 2004 (לאחר שפגש את הגורם האיראני), פנה העורר לפלוני וביקש ממנו כי ישאל ספרים בענייני חברה ופוליטיקה בישראל וכן רשימת מקורות ומאמרים בנושאים אלו (הודעת העורר מיום 18.12.05). חלק ניכר מהמאמרים אשר צולמו בעבורו היו בנושאי ביטחון (זכרון דברים נזכר מחקירתו של העורר מיום 16.12.05). ישנן איפוא ראיות לכאורה.

(2) נוכח זאת, קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), תשנ"ו-1996 (עבירת ביטחון).

(3) אשר למסוכנות, המדובר בעבירות הקשורות באויב קשה כאיראן. בהערכת המסוכנות סבורני שיש להביא בחשבון את עוצמת הסיכון שהיה העורר נכון להיחשף אליו ולחשוף אליו את הציבור, ולוא בעצימת עיניים, ושמא אף מעבר לכך: איראן מסמלת לעת הזאת את השורה הראשונה של המצהירים על איבה לישראל, וניסיון לקשור ישראלי אליה צריך היה להדליק אצלו את הנורות האדומות. משלא דיווח לרשויות קמה המסוכנות והיתה. בית משפט זה ציין בעבר, כי בעבירות ביטחון טבוע חשש להמשך פעילות בעתיד גם בלא אינדיקציה קונקרטית (ראו בש"פ 7134/04 מדינת ישראל נ' קהמוז (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן)). בעברו של העורר נמלט ב-1970 ללבנון כפעיל פת"ח גם בהיבטים הקשורים לטרור; חלק זה בכתב האישום אמנם נמחק בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.2.06, אך אל נכון ציין השופט שפירא בהחלטת המעצר, כי אין מניעה להידרש לכך במסגרת הליכי מעצר. נתחברו יחדיו המעשה והעושה, וסבורני כי הם מטים את הכף (ראו בש"פ 6700/64 מדינת ישראל נ' ניגרה (טרם פורסם) (השופט עדיאל).

(4) שקלתי את טענות העורר ביחס לאפשרות להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה, אך לא מצאתי כי יש לעת הזאת בחלופת מעצר כדי להפיג חשש. כפי שציין בית המשפט קמא, אופי העבירות המיוחסות לעורר, ודרכי התקשורות המגוונות האפשריות, בפרט שעה שעיקר הקשר עשוי להימשך בדרך של תקשורת טלפונית, אלחוטית ומחשבית, מכריעים כנגד חלופה. איני יכול להוציא מכלל חשבון גם חשש הימלטות, על פי תולדותיו של העורר. ככל שבמשפט יתהווה בסיס לעיון חוזר, ואיני מביע דעה על כך, יוכל העורר כמובן לשוב ולפנות.

ט.ולבסוף, העורר אינו אדם צעיר ויש לו גם בעיות בריאות, כנמסר. חזקה על רשויות המעצר כי יתנו דעתן לטיפול רפואי ככל שהדבר נחוץ.

י.כאמור, אין בידי להיעתר לערר.