בש"פ 1592/99 עפארה ניקולא נ. מדינת ישראל

העובדות וההליכים

1.כנגד המבקש הוגשו לבית משפט השלום בחיפה שני כתבי אישום. בת.פ. 3554/94 הואשם המבקש בשימוש בחשבוניות מס כוזבות בין השנים 1989-1993, וזאת עת הועסק כקבלן על ידי עירית חיפה. במעשיו אלה, כך הואשם, עבר המבקש על סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. בת.פ. 1105/96 הואשם המבקש בעבירה על סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו1975-, ולפיה עת הועסק כקבלן כאמור בין השנים 1989-1993, ניהל פנקסים תוך סטייה מהותית מהוראות החוק ובניכוי מס תשומות תוך שימוש בחשבוניות הפיקטיביות אותן רכש.

2.בית משפט השלום (כב' השופט י' אלרון), בפסק דינו מיום 20.11.97, הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו. הנדבך העיקרי להרשעה, כפי שצויין בפסק הדין, היה עדויותיהם של שני שותפיו של המבקש, פהים חליאלה (להלן: חליאלה) וישראל שטרית (להלן: שטרית). על פי האישום, היו אלה חליאלה ושטרית שמכרו למבקש חשבוניות מס, בלא שהמבקש קיבל כנגדן טובין או שירות ותוך שהמבקש משלם לחליאלה ושטרית את סכום המע"מ שהיה נקוב בחשבוניות.

3.העד חליאלה העיד בבית המשפט, כי מעולם לא ביצע עבור המבקש כל עבודה, שהיה צורך להנפיק בגינה חשבונית מס. כן גולל את השיטה בה הוסכם ובוצע הליך מכירת החשבוניות למבקש. גם העד שטרית אישר את האמור בפרשת התביעה. לגבי דידו, הוגשו אימרותיו על פי סעיף 10א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א1971-, לאחר שהוכרז כעד עויין וסתר את אימרותיו במהלך עדותו, בנקודות מהותיות.

4.גירסת ההגנה של המבקש היתה, כי אכן ביצעו חליאלה ושטרית עבודות כנגד הנפקת החשבוניות. בית המשפט לא יחס מהימנות לגירסה זו, בייחוד נוכח הימנעותו של המבקש מלפרט בעדותו שלו, על ידי העדת עדים אחרים, או בחקירה נגדית של השניים - מהן אותן עבודות שבוצעו על ידי השניים ואימתי בוצעו. כן צויין בהקשר זה, כי נזקפה לחובתו של המבקש אי הבאת הסכמים כתובים בדבר התקשרויותיו עם קבלנים לשם ביצוע עבודות שהזמין.

5.בפסק הדין צויין, כי חליאלה פנה ככל הנראה למבקש עובר לחקירתו, והציע כי המבקש ישליש לכיסו 50,000 ש"ח בתמורה לשתיקתו של הלה. בית המשפט יחס משקל לכך שהמבקש כלל לא פנה למשטרה בשלב זה, בכדי להתריע על נסיון לסחיטתו. בית המשפט הוסיף, כי:

"אין ספק שאותו פהים חליאלה הינו אדם בעל מידות מפוקפקות אשר אף על פי עדותו הסתבך בפלילים בעבר וגם במקרה דנן הוא עצמו נשפט בגין ביצוע עבירות אלה ואחרות של מכירת חשבוניות פיקטיביות. לפיכך סברתי כי יהא זה מן הראוי לבחון את עדותו ועדותו של שטרית בזהירות ובקפדנות רבה".

6.בסופו של יום ייחס בית המשפט אמינות לעדותו של חליאלה ולפיה לא ביצע עבודות עבור המבקש. כן נתקבלה כמהימנה גירסת שטרית בחקירתו, תוך שנקבע כי הסתירות בגירסתו במהלך עדותו נבעו מרצון מאוחר, לסייע למבקש. בית המשפט הוסיף, כי נוכח היות חליאלה ושטרית שותפיו של המבקש, יש לבחון בקפדנות רבה ובזהירות רבה את עדויותיהם. בית המשפט דחה טענת המבקש, כי חליאלה היה עד מדינה ועל כן היה צורך בסיוע לעדותו. על כן הסתפק בית המשפט בחיזוק לעדויות השותפים. חיזוק זה נמצא הן בהיות עיסקת החשבוניות בגדר "שיטה", והן על יסוד עדותו של חליאלה כמבססת חיזוק לעדות השותף, שטרית.

7.בגין הרשעתו, הושת על המבקש בגזר דין מיום 3.12.97, עונש מאסר של 18 חודשים (מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שנתיים), וכן קנס כספי של 60,000 ש"ח או עשרה חודשי מאסר תמורתם.

8.ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על ידי המבקש, נדחה (סגן הנשיא מ' לינדנשטראוס, השופט מ' הס והשופט ש' ברלינר). בית המשפט המחוזי היה תמים דעים עם הבדיקה הקפדנית של עדויות חליאלה ושטרית, כפי שנבדקו בערכאה הראשונה. בית המשפט המחוזי ציין, כי נמצאו במקרה דנן די והותר ראיות לחיזוק עדויותיהם של חליאלה ושטרית,

"הן בעדותו הכוללנית והבלתי מהימנה של המערער [המבקש], והן בהשתלבותן של עדויות השותפים ושאר הראיות למסכת כוללת המשקפת שיטת ביצוע דומה, אולי זהה, על ידי המערער [המבקש], בשני המקרים, הן בעבירות שנעזר בביצוען על ידי חליאלה, והן בעבירות שביצע תוך היעזרות בשטרית".

על יסוד זה, ויסודות אחרים, נדחה הערעור הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש.

9.המבקש פנה לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור. בהחלטתו של המשנה לנשיא, ש' לוין, מיום 14.5.99, נדחתה הבקשה. בפני בית משפט זה חזר המבקש וטען כי חליאלה היה עד מדינה ועל כן טעונה היתה עדותו סיוע ולא חיזוק. בעניין זה צויין בהחלטה, כי "וגם... טענתו [של המבקש] בדבר היות פהים חליאלה עד מדינה אינן מבוססות כדי לשקול על יסודה מתן רשות לערער בבית המשפט העליון".

הבקשה למשפט חוזר

10.המבקש פנה בבקשה לקיים משפט חוזר. טענתו העיקרית היתה, ראשית , כי מראיות שנתגלו לו אך לאחרונה ברור, כי חליאלה אכן היה עד מדינה ועל כן היה צורך בסיוע לשם ביסוס עדותו. משלא נמצא סיוע כאמור, נשמט הבסיס תחת ההרשעה כולה, שכן אין עוד להסתמך על עדותו וכן אין עוד עילה וטעם להעדפת גירסתו של שטרית בחקירתו, על פני עדותו בבית המשפט. שנית , טוען המבקש לכשל ייצוג והתרשלות של בא כוחו בדרגה הראשונה, עת נמנע מלהכינו כראוי - בגיבוי עדויות - לעניין העבודות הספציפיות שאכן בוצעו על ידי חליאלה ושטרית עבור המבקש וכנגדן - כך נטען - נופקו חשבוניות המס. ראיות כאלה מבקש המבקש להביא בפני במסגרת בקשתו, על דרך של הגשת תצהירים. שלישית , כי בית המשפט בערכאה הראשונה ייחס משקל לאי הוכחת התקשרויות של המבקש על דרך של הבאת הסכמים בכתב, שעה שבשל התרשלות בא כוחו, לא הוכח כי כך נהג המבקש להתקשר ממילא עם קבלני משנה אחרים.

11.יאמר מיד, כי טענותיו השניה והשלישית של המבקש, אינן מבססות עילה לקיומו של משפט חוזר, כאמור בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. המבקש לא ביסס בפני את התשתית העובדתית לטענתו בעניין זה במובן זה, שלא נוכחתי מן החומר שבפני, כי דווקא כשל ייצוג - אם היה - הוא שעמד ביסוד אי המהימנות שיוחסה למבקש בעניינים אלה. זאת ועוד: בחינת טענה זו על רקע שאר הראיות - ובייחוד עדויותיהם של שטרית וחליאלה, אינן מצדיקות עריכתו של משפט חוזר אך בשל אי העדת עדים לעניין ביצוע העבודות או לעניין התקשרויות בעל-פה שנערכו כדבר שבשיגרה - כך נטען - על ידי המבקש. אכן, אין די בעצם הטענה כי ייצוגו של המבקש יכול והיה טוב יותר - ומבלי להביע עמדה בעניין זה לגופו - בכדי לבסס עילה לקיומו של משפט חוזר.

12.תימוך לאי אשמתו של המבקש, המצדיקה לטענתו עריכת משפט חוזר בעניינו, נמצא בתצהירים חדשים מהם נטען, כי אכן חליאלה ושטרית ביצעו עבודות עבור המבקש, ובכך נשמט לכאורה הבסיס תחת הרשעתו. כן נטען בהם, כי כדבר שבשיגרה היה המבקש מסכם ביצוע עבודות בעל פה ולא בכתב ומטעם זה, לא היה מקום לזקוף לחובתו של המבקש את אי הוכחת ההתקשרויות השונות שביסוד הרשעתו, באמצעות מסמכים כתובים. עיינתי בתצהירים. גם באלו לא מצאתי משום עילה לעריכתו של משפט חוזר. אכן, וכאמור בחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אין האמור בהם חופף את תקופת האישומים המלאה. כך, תצהירו של ויקטור עג'ינה מתייחס לשנים 1989-1990 ותצהירו של אדואר גרייב מתייחס לשנים 1986-1990, בעוד שהאישומים המתייחסים למבקש עניינם השנים 1989-1993. גם תצהירים של עאזר עאזר ושלבי נביל מתייחסים רק לחלק מן התקופה ואין בהם פירוט של התאריכים והמועדים של ביצוע העבודות שנעשו, לכאורה, על ידי חלאילה ושטרית עבור המבקש. אין גם בתצהירים פירוט ספציפי בדבר העבודות השונות שבוצעו והבחנה בין עבודות שבוצעו על ידי חלאילה וכאלה שבוצעו על ידי שטרית. אמנם מוצהר בהם כי בוצעו עבודות עבור המבקש על ידי חלאילה ושטרית, בהזדמנויות שונות, אולם לא מצאתי בהם תשתית מספקת לקעקוע הקביעה, כי לא בוצעו בעבור המבקש עבודות על ידי חלאילה ושטרית, שהיה צורך להנפיק בגינן חשבוניות מס, וכי חשבוניות המס שהוגשו לבסוף התבססו על עבודות אלה. אין גם בתצהירים שהוגשו פירוט עקבי ומדויק היכן ומתי בוצעו העבודות; מי הזמינם וכיצד שולמה תמורתם. זאת ועוד: בית משפט השלום לא ביסס את דחיית גירסת המבקש רק על אי הבאת עדויות בעניין זה, אלא גם על היעדר פירוט עבודות מעין אלה על ידי המבקש עצמו כמו גם על יסוד אי מתן הסבר לשמות השונים שצויינו על השיקים שהוסבו לשם פרעון. על כן, לא מצאתי באמור בתצהירים לעניין ביצוע עבודות על ידי שטרית וחליאלה, בכדי להקים עילה למשפט חוזר. אכן, טענותיו של המבקש בעניין זה הן לכאורה נסיון לשפר ולתקן כשלים בניהול המשפט על ידי המבקש, תוך ראיית הדיון בערכאה הראשונה כמעין "חזרה כללית". בכגון דא, אין ככלל עילה למשפט חוזר (ראו והשוו: מ"ח 4281/95 לב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

13.הוא הדין באשר לאי עריכת הסכמים כתובים על ידי המבקש. אמת, בית משפט השלום נתן משקל לנימוק זה בבואו לסתור את מהימנותו של המבקש. אכן, גם אם נניח כי הוכח כי המבקש לא נהג לערוך כל הסכם כתוב (ומבלי להכריע בעניין זה), הרי שלא שוכנעתי כי בנימוק זה יש בכדי להשמיט הקרקע סביב הרשעת המבקש שנתבססה, כאמור, לא רק על יסוד זה אלא גם על קשיי מהימנות אחרים בעדותו של המבקש כמו גם על עדויותיהם של שותפיו, שטרית וחליאלה.

העד חליאלה: עד מדינה?

14.הטענה העיקרית בה נאחז המבקש, הינה כי חליאלה היה עד מדינה ועל כן טעונה היתה עדותו סיוע ולא אך חיזוק. המבקש ביסס מסקנתו זו על עיסקה שנעשתה במשפטו של חליאלה עצמו ועל אי העמדתו לדין של חליאלה למרות עדותו במשפט ולפיה סחט או ניסה לסחוט את המבקש. כביסוס לטענות בדבר היות חליאלה עד מדינה מובא תמליל הקלטה לחליאלה שנערך על ידי חוקרים פרטיים מטעם המבקש, ממנו מסיק המבקש כי אכן חליאלה היה עד מדינה.

15.על פי האמור בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, לא היה חליאלה עד מדינה. במשפטו הוצעה לו עיסקת טיעון לה הסכים בתחילה, אך לאחר שחזר בו מהסכמתו, והודה באשמה, נטען לעניין העונש ללא כל הסכם ונתבקש מיצוי חומרת הדין עימו. במסגרת זו נגזר עונשו, בין היתר, לששה חודשי מאסר בפועל. התיק נדחה למועד מאוחר יותר לשם הגשת תסקיר ובחינת האפשרות כי המאסר ירוצה בעבודות שירות. היועץ המשפטי לממשלה הדגיש, כי עדותו של חליאלה במשפטו של המבקש ניתנה אמנם טרם ניתן גזר הדין הסופי במשפטו (בין קביעת עונש המאסר בפועל ובין ההחלטה על אפשרות ריצויו בעבודות שירות), אולם נוכח העובדה כי השיהוי בהחלטה הסופית היה אך פועל יוצא של השתהות בית המשפט (ולא השתהות בהגשת התסקיר), הרי שלא היה כל חשש להטיית עדותו של חליאלה ועל כן אין לראות במסכת אירועים זו כמבססת מעמדו של חליאלה כעד מדינה או כפוגעת בתוקפה של עדותו של חלאילה במשפטו של המבקש (נוכח האמור בע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(2) 477). כן נטען, כי הטעם לאי הגשת אישום כנגד חליאלה בשל סחיטה אפשרית של המבקש אינה קשורה בהיותו עד מדינה אלא בטעמים אחרים של שיקול דעת התביעה ועיקרן היעדר תשתית ראייתית מספקת לטענה בדבר הסחיטה של המבקש. עיינתי בטענות אלה ובחומר שצורף לביסוסן. נחה דעתי, כי אין לראות בהליכי משפטו של חליאלה עצמו, בשאלת העמדתו לדין בגין סחיטת המבקש כמו גם בעדותו שלו טרם מתן גזר דינו הסופי בנסיבות העניין - משום יסוד לקיים משפט חוזר בעניינו של המבקש. אין באלה, כשלעצמם, בכדי לבסס את היות חליאלה עד מדינה. הפגם בעדותו של חלאילה טרם גזירת דינו - במידה והיה - כלל לא נטען על ידי המבקש ובנסיבות העניין לא מצאתי בו משום עילה לעריכת משפט חוזר.

16.הוא הדין לעניין התימוכין האחרים שהובאו לשם ביסוס מעמדו של חליאלה כעד מדינה. כך, דו"ח החוקרים הפרטיים (תמליל ההקלטה) שהובא בפני אינו מבסס מניה וביה את היות חליאלה עד מדינה. אמנם בתשובה לשאלה בדבר היותו עד כאמור ענה חליאלה לכאורה בחיוב, אולם מקרא התמליל כולו - לרבות השאלות שלפני תשובה זו והתשובות שלאחריה - אינו מבסס אמירה נחרצת של חליאלה בעניין זה, ואולי אף מבסס, אי הבנה שלו את משמעות השאלה שנשאל על ידי החוקרת הפרטית וההבחנה המשפטית בעניין זה.

17.אכן, אין לבחון את טענת המבקש בעניין חליאלה והיותו עד מדינה, כשלעצמה. עדותו של חליאלה לא היוותה הבסיס היחיד להרשעתו של המבקש. נסמכו לה עדות שטרית עצמו, וחוסר המהימנות שמצא בית המשפט בגירסתו של המבקש. בית המשפט גם לא מצא כי גירסותיהם של חליאלה ושטרית נסתרו בפניו. בית המשפט הזהיר עצמו באשר לקבלת עדויותיהם של השניים. זאת, בין היתר, על יסוד היותם שותפים. הטענה בדבר היות חליאלה עד מדינה נטענה ונדחתה בערכאה הראשונה ובערעור. עמדה היא לנגד עיניו של היושב בדין ועל אף זאת, הוחלט שלא לקבלה ולהסתפק בחיזוק בלבד לעדות חליאלה. באלו, יש כדי לבסס הרשעתו של המבקש במובן זה, שאין בטענות ובראיות שהובאו בפני בכדי לבסס עריכתו של משפט חוזר בעניינו. כך גם, בייחוד, נוכח העובדה, כי העדות העיקרית עליה נשען בית המשפט בערכאה הראשונה היתה זו של שטרית. אכן, עדותו של חליאלה הובאה כחיזוק לעדות זו אך חיזוק לה נמצא גם בהיות המעשים שיוחסו למבקש ושותפיו במסגרת "שיטה". על יסוד זה, ובמבט כולל על ההליך כולו (השוו: מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). לא שוכנעתי כי יש בטענה לעניין עדות חליאלה ומעמדו - ככל שבוססה בפני - בכדי להקים עילה לקיומו של משפט חוזר. על כן, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה למשפט חוזר נדחית.