בש"פ 1594/01 חיים בן דוד נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, של הדחה בחקירה ושל השמדת ראיה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, הסתיר העורר בדירתם של שניים אחרים (להלן - "הנאשמים האחרים") שקית שבתוכה סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 43.2033 גרם. בזמן שהיה עצור בתחנת המשטרה בשל העבירה הנידונה ניסה להשפיע עליהם, על ידי איומים והפחדה, להעיד כי הסם אינו שלו. כמו כן ניסה למחוק סליל הקלטה שבו הוקלטו דבריו לנאשמים האחרים בתחנת המשטרה. בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא א' לרון), בהחלטתו מיום 8.1.01, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכאן עררו שלפני.

2.בעררו שבכתב הסכים בא כוח העורר "לצורך הדיון בערר" כי יש ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות וכי מתקיימת עילת מעצר. עם זאת, כך טען, יש לשחררו מן הטעם שהנאשמים האחרים - שלדעתו קשורים לסם יותר מן העורר - שוחררו בלי שנתבקש מעצרם. בשל אפליה זאת בין העורר לבינם יש לשחררו בערובה.

אין בטענה ממש. כפי שמתברר אילץ העורר את הנאשמים האחרים להחזיק את הסם בדירתם ולפיכך הואשמו, בכתב אישום נפרד, רק בעבירה של סיוע להחזקת סם מסוכן. יתר על כן, לעורר הרשעות קודמות מרובות בעבירות רכוש, סמים ואלימות; לעומתו, בעברו של כל אחד מן הנאשמים האחרים הרשעה בעבירה אחת, של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית. כאמור מיוחסות לעורר גם עבירות של הדחה בחקירה ושל השמדת ראיה. לאור אופיין של העבירות הנידונות ובהתחשב בעברו של העורר גם נראה לי שאין להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה, כפי שהציע בא כוחו.

3. הערר נדחה.