בש"פ 1597/09 מדינת ישראל נ. פלוני

זוהי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיב, צעיר כבן 20, מואשם בחיפוי על עבירה. כתב האישום נגדו הוגש ביום 2.6.2008 לבית המשפט המחוזי מרכז ובהמשך, משהתברר כי הסמכות העניינית בעניין זה מוקנית לבית משפט השלום, הוגש כתב האישום לבית משפט השלום ברמלה. על-פי עובדות כתב האישום, המשיב, אזרח מדינת ישראל, ושניים נוספים, אמיר נפאר (להלן: נפאר ) ואיימן קדורה (להלן: קדורה ) הינם חברים ומשתייכים לאותה קבוצה דתית במסגד "אלעומרי" בלוד (להלן: המסגד ). עוד עולה מכתב האישום כי החל מתחילת

שנת 2007 שוהה נאפר בירדן לצורך לימודי דת וחוזר לארץ מעת לעת לחופשות קצרות; כי לפני דצמבר 2007 נוצר קשר בין נאפר לבין גורם העוין את מדינת ישראל אשר בכוונתו לפגוע בביטחון המדינה ותושביה (להלן: הגורם העוין ) וכי בנסיבות שאינן ידועות במדויק למבקשת הסכים נאפר לסייע לגורם העוין בחטיפה וברצח של חייל ישראלי לצורך מיקוח במשא-ומתן לשחרור אסירים פלשתינאים. מכתב האישום עולה עוד כי במהלך שנת 2007 פנה נאפר למשיב ושאל אותו מה עמדתו בנוגע לפעילות בג'יהאד, מות קדושים וביצוע פיגועים; כי ביום 20.12.2007 בשעה 18:35 או בסמוך לכך יצר נאפר קשר עם המשיב ועם קדורה וביקש להיפגש עימם בדחיפות במסגד וכי בשעה 18:45 או בסמוך לכך נועדו השלושה במסגד, שם ביקש נאפר מהמשיב ומקדורה להרחיק את הטלפונים הסלולאריים שלהם מחשש להאזנות והם עשו כך. נאפר עדכן את המשיב ואת קדורה כי בהמשך לשיחתם הקודמת בעניין הג'יהאד, הוא התבקש על-ידי הגורם העוין לחטוף חייל ישראלי ולרצוח אותו לצורך מיקוח במשא-ומתן לשחרור אסירים פלשתינאים. נאפר תיאר להם בפירוט את המשימה בציינו כי התבקש לחטוף חייל ישראלי, לרצוח אותו באמצעות סכין או בירי, לצלמו, לקחת את תעודת הזהות שלו לקברו ולהעביר את התמונות ואת תעודת הזהות לגורם שהזמין את החטיפה. נאפר הציע למשיב ולקדורה להשתתף במשימה. עוד עולה מכתב האישום כי ביום 10.2.2008 יצאו המשיב ונאפר לירדן; כי ביום 6.3.2008 או בסמוך לכך כאשר המשיב שהה אצל נאפר בירדן, רמז לו נאפר כי מועד הפעולה קרוב אך המשיב לא דיווח לאיש על תוכניתו של נאפר עד למעצרו ביום 27.4.2008.

2.

עם הגשת כתב האישום נעתר בית משפט השלום ביום 10.9.2008 לבקשת המבקשת והורה על מעצר המשיב עד לתום ההליכים בקובעו כי המסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה. עוד קבע בית משפט השלום כי מן הראיות לכאורה עולה שהמשיב היה מודע לכך שנאפר התבקש לבצע את הפיגוע האמור, כי ביצע פעולה אקטיבית בכך ששמר תיק עבור נאפר בחדרו בבית, נסע עם נאפר לאום אל פאחם, והבין שמועד הביצוע מתקרב אך חרף זאת לא עשה מאום. ערר שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי מרכז (ר' החלטת כב' השופטת ר' לורך מיום 5.11.2008) התקבל, אך ערר נוסף שהגישה המבקשת על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי התקבל על-ידי בית משפט זה אשר הורה (ר' החלטת כב' השופטת ע' ארבל מיום 9.11.2008) על מעצר המשיב עד תום ההליכים. בהחלטה זו אימץ בית המשפט את עמדת המבקשת לפיה מעשיו של המשיב מלמדים על המסוכנות הגלומה בו, בציינו כי המשיב היה מודע לכוונה לחטוף חייל ולרוצחו אך לא נקף אצבע. עוד ציין בית המשפט באותה החלטה כי ישנן אינדיקציות ראייתיות לתמיכה אידיאולוגית של המשיב בפעולות טרור ואלה מגבירות את מסוכנותו. בית המשפט הוסיף וקבע כי המשיב הוזהר על-ידי כוחות הביטחון ולמרות זאת נמנע מלדווח על התוכנית האמורה וכי גם בכך יש כדי להטיל ספק באשר למידת האמון שאפשר לתת בו, לשם שחרור לחלופת מעצר. לבסוף קבע בית משפט זה כי יש ממש בחשש מפני שיבוש הליכים אם ישוחרר המשיב, כיוון שהוא אמור להעיד במשפטם של המעורבים האחרים בפרשה, וכן כי קיים חשש ממשי להימלטות מפני אימת הדין, בפרט בהתחשב בכך שלמשיב משפחה בירדן.

3.

משחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו ומשפטו טרם נסתיים עותרת המבקשת, כאמור, להארכת המעצר בתשעים ימים על-פי סעיף 62 לחוק המעצרים והיא תומכת את הבקשה בנימוקים אשר שימשו בסיס להחלטתו של בית משפט זה מיום 9.11.2008, ותמציתן פורטה לעיל. אשר להתקדמות ההליך העיקרי מציינת המבקשת כי בשל התקלה שאירעה בענין הסמכות העניינית התקיימה הקראת כתב האישום בבית משפט השלום ברמלה ביום 15.7.2008 וכי בדיון מיום 5.10.2009 קבע בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת ז' בוסתן) שלושה מועדי הוכחות במהלך סוף חודש דצמבר 2008 וראשית חודש ינואר 2009, אך לבקשת המשיב הורה בית משפט השלום בדיון מיום 24.11.2008 על שינוי המותב, ובשל כך בוטלו מועדי ההוכחות הקודמים ותחתם נקבעו חמישה מועדי הוכחות במהלך חודש ינואר 2009. שלושה מהם בוטלו (שניים בשל שירות מילואים של בא-כוח המבקשת) וביום 22.1.2009 החלה להישמע פרשת התביעה, נשמעו שני עדי תביעה ונוספו מועדי הוכחות במהלך חודשים ינואר-פברואר 2009. בשלושה דיונים שהתקיימו בסוף ינואר ובתחילת פברואר 2009 נשמעו ארבעה עדי תביעה נוספים, נקבע מועד הוכחות ליום 17.3.2009 ודיון שהיה קבוע ליום 16.2.2009 בוטל. מועד הוכחות נוסף נקבע ליום 12.3.2009 ובדיון בפניי עדכנה המבקשת כי ביינתים נוספו עוד שני מועדי הוכחות במהלך חודש אפריל ולהערכתה צפויה שמיעת המשפט להסתיים בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה.

4.

המשיב מצדו מתנגד לבקשה וטוען כי נוכח מהות העבירה וטיב המעשים המיוחסים לו אין מקום להמשך מעצרו, כי ישנה חולשה ראייתית באשר לתוכן הדברים שנאמרו בפגישה בינו ובין נאפר וכי בשים לב לכך שהוא עצור מיום 27.4.2008 ומשפטו החל להתנהל רק ביום 22.1.2009, בין השאר בשל העברת התיק מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום, יש להעדיף בשלב זה את שחרורו לחלופת מעצר בפיקוח הוריו ובתוספת איזוק אלקטרוני. לבסוף טוען המשיב כי ביום 2.3.2009 אמורה להישמע עדותו במשפטם של שני המעורבים הנוספים בפרשה וכי לאחריה ממילא לא יהיה עוד חשש לשיבוש מהלכי משפט.

5.

דין הבקשה להתקבל. המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום מלמדים כי הוא נמנה לכאורה עם קבוצת אנשים אשר תכננה חטיפה ורצח של חייל ממניעים אידיאולוגיים, וכפי שכבר צוין בהחלטות קודמות בענין מעצרו של המשיב, יש בכך כדי להצביע על מסוכנותו. עילת מעצר זו וכן החשש מפני הימלטות המשיב למשפחתו בירדן לא קהו על-אף חלוף הזמן (להבדיל מן החשש לשיבוש מהלכי משפט אשר לגביו ניתן בהחלט לומר כי הוא נחלש במידת מה נוכח העובדה שהמשיב אמור היה להעיד במשפטם של המעורבים האחרים ביום 2.3.2009). אשר לקצב התקדמות ההליך, אין חולק כי מאז הועבר הדיון לבית משפט השלום הוא מתנהל בקצב משביע רצון וההערכה כי המשפט צפוי להסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת הינה, אפוא, סבירה ביותר בנתונים שהוצגו.

אשר על כן אני מורה כי מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 2.3.2009, או עד למתן פסק דין בת"פ 2142/08 בבית משפט השלום ברמלה, לפי המוקדם.