בש"פ 1598/05 משה ממן נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט שפירא) בה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר מואשם בביצוע שורה ארוכה של עבירות מין – מעשי אינוס, מעשי סדום, ומעשים מגונים – שבוצעו בבתו, ילידת 1985, מעת היותה בת 10 ועד לסוף שנת 2004. המעשים בוצעו בחדר ההורים בבית המשפחה וכן בבית ספרה של הילדה, שם עבד האב כשרת. העורר כופר בהאשמות הבת וטוען כי היא מעלילה עליו עלילות שוא בשל התנגדותו למערכת יחסיה עם בן זוגה הנוכחי.

3.בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. הוא בחן בקפידה את תשתית הראיות ומצא כי הן מספקות את הדרישה לצורך הליך מעצר עד תום הליכים. תוך בחינת הראיות, שם בית המשפט את לבו גם להיבטים של מהימנות הראיות בשים לב לאופי העבירות נשוא כתב האישום. הוא ראה בגרסת המתלוננת גרסה אמינה ביסודה, תוך שעמד על טיעונים כנגד כנות גרסתה ושלל אותם. כך למשל, הובאו ראיות לפיהן המתלוננת נוהגת לשקר; היא קיימה קשר רומנטי עם אדם נשוי שעבד בבית הספר וזה הכחיש – בניגוד לדבריה היא - כי ספרה לו על מעשיו של אביה בה. כן ניתח תהיות מסוימות נוספות העולות מחומר הראיות. חרף כל אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי הגרעין הבסיסי של גרסת המתלוננת הוא אמיתי וכי יש ראיות לכאורה לביסוס הרשעה.

בית המשפט המחוזי הכיר בקיומן של עילות מעצר בעניינו של העורר שעיקרן מסוכנותו וחשש מהשפעתו על עדים, לרבות על המתלוננת עצמה. הוא שקל חלופת מעצר ולצורך כך הורה על תסקיר מעצר. התסקיר לא נתן אינדיקציה ברורה לגבי מסוכנות העורר, ומכל מקום שלל את חלופת המעצר שהוצעה. לאור האמור, החליט בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים.

4.העורר משיג על החלטה זו. לדבריו, אין תשתית ראייתית מספקת להפללתו. הראיות נשענות על גרסת המתלוננת בלבד בלא חיזוקים ממקורות אובייקטיביים. גרסת המתלוננת, לדבריו, הינה פרי יצר נקמנות על רקע רצונה לעזוב את הבית ועל רקע יחסיה עם בן זוגה שאינם לרוח המשפחה. אופייה הבלתי כנה גם הוא מחליש את עוצמת גרסתה. אשר לשחרורו בחלופה, הוא טוען כי אין כיום חשש לשיבוש עדויות שכן המתלוננת עזבה את הבית, משרתת בצבא, ומתגוררת עם בן זוגה, וניתן למצוא חלופת מעצר הרחק ממשפחתו שתענה לתכלית המעצר.

באת כוח המדינה מתנגדת לשחרורו של העורר. לטענתה, חומר הראיות מניח תשתית ראיות חזקה שיש בה סימני אמת שאינם משתמעים לשתי פנים. אין מקום לשחרור בחלופת מעצר, ויש לעצור את העורר עד סיום משפטו.

5.דין הערר להידחות.

עיינתי בחומר הראיות, ובאתי לכלל מסקנה כי ישנה תשתית ראיות לכאורית העונה באורך מלא לדרישת החוק לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים. גרסת המתלוננת, על פניה, מגלה סימני אמת, ואינה מתיישבת עם עלילה או בדותא. זוהי גרסה כואבת ומזעזעת ברמת פירוטה, המתארת שנים של סבל שבת חוותה בילדותה ובנעוריה מאב שניצל אותה ניצול מיני מחפיר עד לבגרותה. גרסה כזו, על מכלול פרטיה האינטימיים, אינה מתיישבת עם עלילת-שקר. האותנטיות של תיאורי הניצול המיני מערכת ההבטחות והפיצוי שהעורר השתמש בהם כדי להניע את המתלוננת להתרצות לו מצד אחד וחוסר ההגזמה והנסיון לדיוק המאפיין את תיאורי הקשר ביניהם מאידך, מוסיפים מימד של אמינות לגרסה המפלילה. לאלה, יש להוסיף את המעקב האובססיבי שהאב היה מנהל אחרי בתו כשהיתה מתרועעת עם חברים; גם אופן חשיפת הפרשה באמצעות חברה של המתלוננת נותן חיזוק לאמיתות הגרסה. קלטת העימות בין המתלוננת לעורר מחזקת אף היא את רושם אמינותה של הגרסה. עוצמת הגרסה הבסיסית של המתלוננת אינה נשללת בעטיין של טענות שונות העולות מכיוונם של בני משפחה המסרבים לקבל ולהאמין כי האב עולל לבתו את אשר עולל. משקל תהיות אלה יתברר במשפט, ומכל מקום, הן אינן מהותיות לגרסה הבסיסית, ואינן מקעקעות אותה לצורך הקמת תשתית ראיות לכאורה. כך, למשל, הטענות כי המתלוננת נוהגת לומר לא אמת או כי היא מבקשת להתנקם באביה עקב התנגדותו ליחסיה עם בן זוגה הנוכחי – אלה אינם שוחקים את בסיס גרסתה. אין להניח כי בת תעליל על אביה עלילה שכזו בשל רצונה לנקום בו בשל חבר, או כחלק מהרגליה שלא לומר אמת. גרסת פשעי המין הנוראים שהמתלוננת חשפה – הפוגעים גם באינטימיות שלה כאדם וכאשה – מתבססת על סימני אמת מובהקים, הקושרים את העורר, לכאורה, לביצוע עבירות חמורות.

כנגד העורר עומדות עילות מעצר בגין מסוכנות לסביבתו העולה ונובעת מהמעשים המיוחסים לו, וכן בגין חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים שרובם מקורבים אליו ונתונים להשפעתו. בנסיבות אלה צדק בית המשפט המחוזי בהחליטו כי דין העורר לשהות במעצר עד תום הליכי המשפט נגדו. אני מאמצת קביעה זו, ומחליטה על דחיית הערר.