בש"פ 1603/03 עלא צרצור נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) לפיה ייעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו. כתב האישום מייחס לו ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 23.1.2003 סחר העורר, יחד עם מחמוד אבו ג'אבר (להלן " מחמוד ") , בכדורי MDMA (אקסטזי). השניים הגיעו לתל אביב, יחד עם שניים נוספים, במטרה למכור את הכדורים לשוטרת סמויה. ליד בניין האופרה בתל אביב, נפגש מחמוד עם השוטרת הסמויה, ומכר לה את הכדורים תמורת 1,850 ₪. בעוד מתבצעת עסקת המכירה בין מחמוד לשוטרת הסמויה, ערך העורר, לפי הנטען, תצפיות על איזור המכירה, לצורך התראה במקרה של הגעת משטרה. עם ביצוע עסקת המכר עצרו שוטרים את מחמוד; ואילו העורר ושאר יושבי המכונית אשר המתינו למחמוד, נעצרו מאוחר יותר על ידי המשטרה.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום קבע כי נוכח חלקו המינורי של העורר, יש לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט בחן את הראיות, וקבע כי אין חולק על כך שהעורר היה מחוץ למכונית בעת ביצוע המכר, ולכן, הוא שימש ככל הנראה כתצפיתן. אולם, בית המשפט ציין כי אשמתו של העורר מבוססת בעיקרה על עדותו של מחמוד, לפיה מחמוד והעורר תיכננו את המעשה והכינו את הכדורים כבר ביום שקדם למכירה, וכן, סיכמו ביניהם כי העורר ישמש כתצפיתן, בזמן שמחמוד יבצע את המכירה. בית המשפט סבר כי עדותו של מחמוד מתכרסמת נוכח הצגת כרטיס העבודה של העורר, ממנו עולה כי ביום שלפני המכירה, שהה העורר במקום עבודתו. על כן, בית המשפט קבע כי על אף עברו הפלילי של העורר והרשעתו הקודמת בעבירות סמים, ונוכח העובדה שנראה כי העורר זנח את אורח החיים העברייני, יש לשחררו לחלופת מעצר.

על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (השופט צ' גורפינקל) קיבל את עמדת המשיבה וקבע כי יש להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט ציין כי ישנן סתירות בהודעותיו של העורר וכי עדותו של מחמוד בדבר חלקו של העורר בסחר, נתמכת בראיות אחרות אשר מסבכות את העורר במעשה המיוחס לו. בית המשפט ציין את עברו הפלילי של העורר ואת העובדה שכחודש בלבד לפני המעשה שוחרר העורר ממאסר בגין עבירה דומה. לפיכך, בית המשפט קבע כי אדם הנכשל בעבירת סמים זמן כה קצר לאחר שחרורו ממאסר מסכן את הציבור, ואין מקום לשחרורו לחלופת מעצר.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. באת-כוח העורר חזרה על טענותיה בפני הערכאות הקודמות וציינה כי אין ראיות לכאורה למעצרו של מרשה. לטענתה, קיימות סתירות בעדויותיהם של מחמוד ושל שני הנוסעים הנוספים ששהו ברכב וכן, יש להתחשב בכך שכרטיס העבודה שהוצג על ידי העורר כרסם באופן משמעותי בעדותו של מחמוד. באת-כוח העורר טענה כי הימצאותו של העורר מחוץ לרכב אינה הופכת אותו, בהכרח, לשותף למעשה הסחר; וציינה כי הנסיעה לתל אביב הייתה, מבחינתו של העורר, מעשה אקראי ולא מתוכנן וכי על בית המשפט להתחשב בכך שמאז שוחרר העורר הוא אימץ אורח חיים נורמטיבי ועל כן, יש לשחררו לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר החקירה שוכנעתי כי יש לדחות את הערר. חומר הראיות בעניינו של העורר מצביע על קיומן של ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו של העורר עד תום ההליכים, והוא כולל, פרט להודעותיו של העורר, את עדותו של מחמוד ואת עדויותיהם של שני הנוסעים הנוספים ברכב. מן העדויות עולה כי הנסיעה לתל אביב הייתה מתוכננת ולא אקראית וכי חלקם של המעורבים בפרשה היה מוגדר מראש. הודעות ארבעת המעורבים במשטרה מגוללות את סיפור המעשה כולו, ואף כי תחילה ניסה כל אחד מהם להתנער מן הפרשה, הם חשפו, בהמשך הודעותיהם במשטרה, את חלקם המלא בפרשת הסחר. מן הראיות עולה כי ככל הנראה שימש המערער תצפיתן, אשר תפקידו היה להתריע מפני בואה של משטרה. מחמוד בהודעותיו, טען כי העורר נטל חלק גם בתכנון המעשה ביום שקדם למכירה. עדות זו, כפי שציינה באת-כוח העורר, נחלשה, נוכח הצגת כרטיס העבודה של העורר. אולם, מהימנותו של כרטיס העבודה עומדת אף היא בספק, ומשקלו, בין יתר הראיות, יוערך על ידי בית המשפט שידון בעניין. בשלב זה של ההליכים, נתמכת עדותו של מחמוד בעדויות ובראיות נוספות, שיש בהן די כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. במיוחד כך, נוכח עברו הפלילי של העורר. המעשים המיוחסים לעורר בוצעו כחודש בלבד מאז שוחרר ממאסר בגין ביצוע עבירות סמים, וכשמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו. אף אם הייתי מקבלת את טענת באת-כוח העורר לפיה חלקו של העורר בפרשה היה מינורי, לא היה בכך כדי להפחית מן המסוכנות הנשקפת מן העורר והחשש שהוא לא חזר למוטב והוא עדיין נוטל חלק במעגל הפשע והעבריינות.

אשר על כן, דין הערר להידחות.