בש"פ 1604/06 פלוני נ. מדינת ישראל

א.נגד העורר הוגש כתב אישום באשמת אינוס בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. לפי המתואר בו, נפגשו העורר והמתלוננת ב-27.12.05 והסכימו לצאת יחדיו. לאחר שיחה לתוך הלילה שקיימו בביתה, ביקשה המתלוננת כנטען לפנות בוקר לסיים את השיחה, אך העורר טען שקר בחוץ. לפיכך הציעה לו המתלוננת לישון בחדרו של אחיה, אך העורר ביקש לישון עמה והחל לחבקה והיא שיתפה עמו פעולה. ואולם, בהמשך – כנטען - מישש את חזה בלא הסכמה, ואחר כך הפשיל את מכנסיה ותחתוניה והחדיר אצבעותיו לתוך איבר מינה, פישק רגליו ברגליה תוך גרימת חבלות ומנע ממנה לצעוק על-ידי סתימת פיה, ובהמשך החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת אמרה שתגיש למשטרה תלונה נגדו והוא ביקש שלא תעשה כן, משעזב את ביתה התקשר והציע לה 2,000 ₪ כדי שלא תתלונן.

ב.(1) הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט קמא (השופט הנדל) ציין – לעניין משקל התלונה לכאורה – כי היא הוגשה בסמוך לאירוע הנטען. כן מצא בית המשפט פירכות בגירסת העורר, כגון שהיו עובדות שסיפר בסוף חקירתו. אמנם נמצאו מספר תמיהות בחומר התביעה, אך בית המשפט סבר כי אלה יתבררו בתיק העיקרי.

(2) משנקבעה עילת מעצר, קבע בית המשפט קמא כי החלופה שהוצעה, בבית אמו של העורר, אינה מספקת, מהיעדר יכולת להצבת גבולות וגם בשל מיקומה בעירה של המתלוננת; ולכן, חרף עברו הנקי של העורר, ובהעדר חלופה איתנה, נעצר עד תום ההליכים. צוין כי אם תוצג חלופה ברמה טובה יותר, תישקל.

ג.(1) בערר טען בא כוחו של העורר, כי תשתית הראיות לקויה ואין בה פוטנציאל להרשעה; בין תמיהות שהעלה - הזמנת אדם שהכירה המתלוננת באותו יום להתארח בלילה בדירתה, אונס כשאביה ישן בחדר השני, סתימת פה, בשעה שידיו של העורר עסוקות במעשה המיני המיוחס לו, העדר התנגדות, העדר אלימות, רקע פסיכיאטרי של המתלוננת, בתולין שלא נפגעו ועוד כיוצא באלה. כן הוצעה חלופת מעצר, אצל אבי העורר.

(2) בדיון הוסיף עו"ד קאזיס וטען, כי המתלוננת עשתה עוול לעורר, צעיר ללא עבר פלילי, וכי התמיהות בראיות רבות כל כך עד שאין ספק בחפות העורר. באת כוח המדינה טענה מנגד, כי הודעות המתלוננת עקביות, וכך גם גירסתה בעימות עם העורר. עוד הטעימה, כי העורר הוסיף פרטים בשלב מאוחר של הודעתו (כפי שציין בית המשפט קמא). גם חוות הדעת הרפואית אינה מעידה לשיטת התביעה, באשר לבתולי המתלוננת, שהנטען על ידיה לא אירע.

(3) לשאלתי נמסר כי המדינה לא תתנגד לתסקיר.

ד.(1) עיינתי בראיות. בהודעתה הראשונה – היא התלונה – מיום 28.12.05 מסרה המתלוננת כי לאחר פגישה ארוכה בביתה, משהגיעה שעה 04:30, אמר העורר "שקר בחוץ ואיך הוא ילך הביתה, ואמרתי לו שהוא יכול לישון בחדר של אבי. (העורר) אמר לי, אם כבר אנחנו חברים אז בוא נישן יחד ואני הסכמתי כי הוא לא נראה לי אלים", ומכאן החלו להתגלגל האירועים שביסוד התלונה, שראשיתם המישוש בחזה, אחר כך הכנסת האצבעות לאבר המין ואחר כך החדרת אבר המין, לטענתה (הודעה מיום 29.12.05) לא הסכימה המתלוננת אלא לנשיקה. היא לא צעקה, לפי ההסבר שנתנה, כי אביה קוקזי, ואם ידע או ישמע "זה יהיה רצח, הוא יהרוג את (העורר)".

(2) לגירסת העורר בהודעתו מיום 28.12.05, כשאמר כי הוא הולך הביתה אמרה המתלוננת "שאני לא הולך בשעה כזאת ושאני ישן אצלה ובבוקר היא תעיר אותי. אני לא רציתי להישאר אבל היא הלחיצה אותי וסגרה את הדלת; ואז היינו עייפים והלכנו לחדר שלה..." ובהמשך החל – כגירסתו בחלקה הראשון של ההודעה - לחבק ולנשק אותה, ליטף אותה בהמשך בחזה, הכניס יד ומישש לה את אבר המין ללא החדרת אצבעות אך ללא התנגדות, ורק כשהיה מעליה – בתחתונים לשיטתו – שאלה אם יש לו אמצעי מניעה, וכשאמר שאין ביקשה שיירד מעליה, ואז הודיעה שתתלונן במשטרה, ובהמשך ביקשה תשלום בעבור שתיקתו. ואולם, בהמשך אותה הודעה הודה העורר כי הכניס את אבר מינו לפתח אבר מינה של המתלוננת, ולשאלה מדוע לא סיפר זאת תחילה אמר כי לא זכר, בגלל עייפות, וכן ציין כי בכה ואמר שהוא מצטער וביקש מן המתלוננת שלא תתלונן.

(3) בעימות שנערך בין העורר למתלוננת חזרו השניים על גירסותיהם, והעורר ציין כי הכל היה בהסכמה, עד ש"עלה" על המתלוננת כאמור.

(4) בחוות דעת המומחה לרפואה משפטית ד"ר נחמן, שבדק את המתלוננת, צוינו מוקדי דימום תת עורי בברך ימין בגודל 0.8 X 9.0 ס"מ, וכן 4 מוקדים בשוקיים שיכלו להיגרם על-ידי כוח ידני או חבלה קהה, קרום הבתולין שלם וגמיש, ובו נקב מורחב, ללא סימני חבלה טריים; החדרת גוף זר דרכו לא בהכרח משאירה סימנים חבלתיים, ובסיכום - "לא ניתן לשלול את עיקרי התלונה".

(5) סבורני בסופו של יום כי צדק בית המשפט קמא באשר לראיות לכאורה וזאת בגדרי בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל ( פ"ד נ(2) 133, הנשיא ברק). סתירות ותמיהות מקום בירורן בהליך העיקרי. אכן המדובר באירוע שאין מחלוקת כי ראשיתו בהסכמה, לרבות עצם השהות במיטה אחת; המחלוקת ביסודה עניינה מהו השלב שבו ניתן ביטוי לאי הסכמה ואופיים המדויק של המעשים, ונושא זה יתברר כמובן בהליך העיקרי.

(6) ישנה עילת מעצר. על פני הדברים, ואף בית משפט קמא לא שלל זאת, יש מקום בנסיבות לבדיקת חלופת מעצר. כדי לבדוק את הנחוץ, נראה לי נכון להורות על הגשת תסקיר מעצר של שירות המבחן למבוגרים לפי סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. התסקיר יידרש גם לעניינה של המתלוננת ויונח תוך 15 יום לפני בית המשפט המחוזי – ואני מודה מראש לשירות. בית המשפט ידון ויחליט באשר להמשך. כדי לייעל את הטיפול בתסקיר מתבקש בא כוח העורר בטובו לבוא בדברים עם שירות המבחן.