בש"פ 1605/00 מכלוף פדידה נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין פלילי בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביחד עם שלושה אחרים. על-פי כתב האישום יזם העורר, יחד עם שלושת מרעיו, בעת שישבו במסעדה באשקלון, קטטה עם ארבעה אחרים שישבו בשולחן סמוך. מקצת התוקפים אחזו בסכינים, אחרים בשברי בקבוק ואחרים עשו שימוש באגרופיהם. אחד מקורבנות התקיפה מצא את מותו כתוצאה מדקירות סכין שננעצה בגופו ואחרים נפצעו.

העורר מואשם בכך שתקף את המתלונן אדוארד שבשוביץ באגרופו ושבר את אפו, ומשראה שאחיו של המותקף, המנוח יאן שבשוביץ ז"ל מתקרב כדי לסייע לאחיו, דקר אותו בחזהו עם סכין והביא למותו.

בהסכמתו נעצר העורר עד לתום משפטו. ביום 4.2.99 הוא ביקש לדון מחדש בשאלת מעצרו בשל שסבר שחל כרסום בחומר הראיות שהתביעה סומכת עליו. בית המשפט המחוזי חזר והורה על מעצרו של העורר עד תום המשפט וקבע כי יש בראיות המאשימה כדי להעמיד תשתית ראייתית הצריכה בשלב זה של ההליכים. ערר שהוגש על ההחלטה הזו לבית המשפט העליון נדחה. בית המשפט העליון מצא כי קיימות בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות המיוחסות לעורר. בית המשפט התייחס לטענותיו של העורר באשר למהימנות גרסאותיהם של מקצת מעדי התביעה ופסק כי עניין זה של מהימנות העדים יוכרע על ידי בית המשפט השומע את עדותם.

2.עניינו של העורר שב ונבחן מחדש בבית המשפט המחוזי ביום 5.8.99. במועד זה העלה העורר טענות באשר למהימנות גרסתן של שתיים מעדות התביעה שהעידו כי לא היו עדות ראיה למעשה הדקירה הקטלנית. אולם בית המשפט מצא שאין בטענות אלה משום שינוי בנסיבות המצדיק שינוי בהחלטה.

העורר חזר ופנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים. גם בקשה זו נדחתה. בית המשפט (כבוד השופט פלפל) קבע כי אין לבחון בשלב זה ובהליך זה את משקלן ומהימנותן של עדויות שבאו במשפט עצמו וכי אין בראיות שהעורר מצביע עליהן כדי לכרסם בראיות התביעה. כנגד החלטה זו האחרונה מופנה הערר היום.

3.העורר תולה את ערעורו בשתיים אלה: דברים שאמרה לו אחת מעדות התביעה, בשיחה עימו בתום עדותה במשפט, שיחה שהוקלטה בסתר, ודברים שהעיד במשפט עצמו פועל זר מטורקיה, שהיה לדבריו עד, למעשה הרצח. אשר לעדות הראשונה, עדותה של בעלת בית הקפה שבו בוצע הרצח, דברים שנאמרו בשיחה שבינה לבין בא-כוח העורר, מבקש האחרון ללמוד ממנה ומהם, כי בניגוד לעדותה בבית המשפט, אכן נכחה במקום האירוע וראתה את מעשה הדקירה הקטלני. עדה זו טרם הוזמנה לעדות חוזרת במשפט ואמרתה ממילא לא הובאה בשלב זה כראיה במשפט. יקשה מכאן, לצפות את ערכה הראייתי של העדות הנוספת הזו, אם אכן תובא, וקשה אף לצפות מה הם הדברים שיאמרו מפיה בבית המשפט. גם אמרותיה אינן חד משמעיות.

באשר לעד שהובא מטורקיה, דברי עדותו נשמעו במשפט. על-פי עדותו לא העורר הוא שביצע את הדקירה שבעקבותיה נפל המנוח ארצה כי אם אחר. נציג המדינה סבור כי עדות זו היא חלק מפרשת ההגנה ואין סיבה להניח, כבר בשלב זה, כי בית המשפט יעדיף אותה על פני הגרסה שהועלתה במשפט מטעם התביעה, מה גם שנתגלו בעדות זו, כך הוא טוען, פרכות רבות.

אין ספק כי עדותו של העד הזר עשויה לשמש נדבך חשוב בפרשת ההגנה. גם אמרתה של בעלת בית הקפה עשויה להצטרף לפרשה זו. עם זאת, אין לקבוע בשלב זה כי יש בראיה זו מפי העד הזר, ובספק הראיה מפי העדה האחרת, כדי להטביע בראיות התביעה ספק מובנה, כך שניתן יהיה כבר בשלב זה להניח כי אין סיכוי סביר להוכחת האשמה.

4.העבירות המיוחסות לעורר חמורות הן. מדובר במעשי בריונות יזומה שבאו לכלל ביטוי במעשי אלימות קשה. בעטיים של המעשים האלה קופחו חיי אדם ונגרמו חבלות חמורות לאחרים. גם על-פי גרסתו של העורר הוא נטל חלק פעיל במעשה התקיפה. הוא מעיד על עצמו כי חבט באגרופיו באחיו של המנוח וגרר אותו הצידה בעת שזה ביקש לסייע לאחיו שהותקף ואשר מצא את מותו באותה התרחשות. התביעה, לעומת זאת, מחזיקה בדעתה כי העורר הוא זה שהביא למותו של המנוח. כך או כך, המדובר בגילויי אלימות קשה וחזקת המסוכנות שקמה בעניינו של העורר לא איבדה מתוקפה.

התוצאה מכל אלה היא שאין להתערב בהחלטות של בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.