בש"פ 1605/97 מדינת ישראל נ. אסידו עמרם

המשיבים המואשמים בעבירות סחר בסמים (מכירת הרואין במספר הזדמנויות במשקל כולל של 180 גרם), נעצרו עד תום הליכי המשפט.

הליכים אלה לא החלו במשך חודשים רבים, ומשהחלו התנהלו בעצלתיים.

בתום שנה ביקשה התביעה להאריך את מעצר המשיבים בשלושה חודשים נוספים. הבקשה נענתה. עם זאת, נכתב בהחלטה שאם בית-המשפט המחוזי לא יסיים את המשפט תוך התקופה האמורה יקשה על בית-המשפט הזה להאריך את מעצרו של המשיב 2, שאין לו עבר פלילי, לתקופה נוספת.

בתקופת הארכה הסתיימה שמיעת הראיות, והתביעה מבקשת הארכת המעצר בשלושה חודשים נוספים על-מנת לאפשר סיום המשפט, תוך ציון שנעשה מאמץ ראוי לזירוז ההליכים (התקיימו שש ישיבות, כולן קצרות).

המשפט המתנהל נגד המשיבים אינו מסובך. הוא מבוסס בעיקרו על עדות הסוכן המשטרתי שרכש מהם את הסמים. על-פני הדברים לא היתה איפוא הצדקה להתמשכות ההליכים.

הארכת המעצר כשיגרה בשל לוח משפטים עמוס של בית-משפט חותרת תחת כוונת המחוקק להגביל את תקופת המעצר והופכת את הוראות החוק המחייבות, להוציא חריגים, לשחרר נאשם עצור שמשפטו לא מסתיים תוך שנה, לאות מתה.

במקרה דנן, ;עולה מהחלטת ההארכה הראשונה כי הארכה נוספת של מעצרו של המשיב 2 אינה ראוייה. עניינו של המשיב 1 לכאורה שונה. שכן, לאיש זה עבר פלילי חמור והוא אסיר ברשיון. דא עקא שבית-המשפט שבפניו מתברר המשפט קבע בהחלטה שבה נדרש לבקשת המשיבים לעיין מחדש בהחלטה לעוצרם, כי לא ניתן לקבוע מימצא מרשיע על-יסוד עדותו של הסוכן המשטרתי "שעדותו השאירה רושם קשה ביותר". בקשת המשיבים לשחרור נדחתה אך משום שבית-המשפט סבר כי ניתן יהיה לסיים את המשפט תוך חודש, היינו, עד ל15- למרץ 1997. אלא שכאמור לא כך קרה.

בנסיבות אלה הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את בקשת הארכה.

המשיבים ישוחררו איפוא ממעצרם בתנאים הבאים: הפקדה במזומן או בערבות בנקאית, המשיב 1 30,000 ש"ח והמשיב 2 15,000 ש"ח; המצאת ערבות צד ג' להנחת דעתו של רשם בית-המשפט המחוזי בחיפה בסך 150,000 ש"ח; השארות ב"מעצר בית" בדירות מגוריהם. ניתן בזה צו לעיכוב יציאתם של המשיבים מן הארץ. על המשיבים להפקיד דרכוניהם - אם ברשותם דרכונים - במשטרה.

והיה והמשיבים לא יעמדו בתנאים אלה יוארך מעצרם החל מיום 19.3.97 למשך חודש או עד למתן פסק-הדין, הכול על-פי המוקדם.