בש"פ 1607/00 מדינת ישראל נ. יוסף קסטרו

1.המשיבים הועמדו לדין פלילי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המשיב 1 באשמת רצח ונסיון לרצח, והמשיב 2 באשמת סיוע לרצח, סיוע לנסיון לרצח, סיוע לאחר מעשה ונשיאת נשק שלא כדין. על-פי האמור בכתב האישום הסתכסך המשיב 1 עם חברו המנוח, סרגיי שלומאייב ז"ל, והחליט לרוצחו נפש. לשם כך הצטייד בשני אקדחים, תחמושת, משתיק קול, כפפות, כובע מצחייה ובגדים להחלפה. את כל אלה הביא למכוניתו של המשיב 2 ובידיעת האחרון הטמין על גופו את האקדחים. המשיב 2 הסיע את המשיב 1 לביתו של המנוח, שם ירד המשיב 1 מן הרכב וארב למנוח.

משהגיעו המנוח וחברתו לפתח הבית ניגש אליהם המשיב 1 ובין השניים התפתחו חילופי דברים ומהלומות. המשיב 1 שלף אקדח וירה לעבר המנוח ארבעה כדורים. המנוח נאבק עימו, חטף את אקדחו והחל לעלות אל דירתו שבקומה הראשונה של הבניין. חברתו יצאה לאסוף את חפציו של המנוח שהתפזרו במהלך המאבק. בשלב זה שלף המשיב 1 את האקדח השני שהיה ברשותו וירה לעבר המנוח ששה כדורים נוספים. המנוח מת כתוצאה מן היריות. משהבחין המשיב 1 במתלוננת, שהיתה עדת ראיה להתרחשויות האלה, וכדי למנוע את הפללתו, ירה לעברה מספר יריות כדי לגרום למותה. הוא חדל מהירי רק לאחר שאזלה התחמושת. חברתו של המנוח נפצעה קשה.

2.כתב האישום כנגד המשיבים הוגש ביום 9.6.99 והמשיבים נעצרו בהסכמתם עד תום משפטם.

בתאריך 30.6.99 נתקיימה ישיבת מענה אולם הדיון נדחה לבקשת הסניגורים ליום 13.7.99. באותו יום הודיע עורך הדין, אשר ייצג את המשיב 1 באותה עת, על התפטרותו והמשיב 1 ביקש לדחות את המשך הדיון על מנת שיוכל למצוא לעצמו סניגור אחר. ביום 15.8.99 נמצא למשיב 1 סניגור וזה ביקש לדחות את המשך הדיון. הדיון נדחה ליום 15.9.99, אלא שבאותו יום הודיעו הסניגורים כי אין באפשרותם ליתן מענה לאישום, עקב כך שחומר הראיות המוקלט לא תומלל במלואו. לפיכך נדחה הדיון ליום 18.10.99. גם באותו יום לא ניתנה התשובה לכתבי האישום. ישיבת המענה נדחתה שוב ליום 23.11.99 וביום זה הודיעו המשיבים כי הם כופרים בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום "באופן כללי" וכי הם מבקשים ליתן תשובה מפורטת בכתב. תשובתו הכתובה של המשיב 1 ניתנה ביום 16.2.2000 ותשובתו של המשיב 2 ניתנה סמוך למועד בו נתקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה, ביום 27.2.2000. בינתיים נתקיימו חמש ישיבות הוכחות, האחרונה שבהן היום לפני הצהריים. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע ששה מועדים לשמיעת הראיות החל מן השבוע הבא ואילך ועד יום 30.5.2000.

3.היום מבקשת המדינה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים לתקופה של תשעים יום בשל שעומדים לחלוף תשעה חודשים מאז הוגש כתב האישום.

המשיבים מתנגדים לבקשה. המשיב 1 סבור כי אין סיכוי כי המשפט יגמר גם לא במועדים שנקבעו להמשך שמיעת הראיות. כיוון שכך מוטל, על התביעה, לדעתו, נטל רב יותר להוכיח כי נתקיימו נסיבות המצדיקות את הארכת המעצר.

המשיב 2 טוען כי בפועל הוא הודה, מלכתחילה, בעיקר העובדות המיוחסות לו בכתב האישום, ואין סיבה שהוא ימשיך להיעצר עד תום המשפט המשותף לו ולמשיב 1. גם הוא מבקש שלא להיעתר לבקשת המדינה.

4.העבירות בגינן נשפטים המשיבים הן עבירות חמורות. המדובר במעשה רצח שהמשיב 1 מואשם בו ואשר על פי המתואר באישום בוצע בנסיבות קשות. במהלך מעשה הרצח היה גם נסיון להמית את חברתו של המנוח. מעשהו של המשיב 2 חמור אף הוא וחלקו במעשים שהביאו לתוצאה הקטלנית אינו שולי.

מסוכנותם של המשיבים נובעת מן האופי החמור של העבירה אותה ביצעו ומנסיבות המקרה. החשש כי ימלטו מן הדין, שהוא חשש טבעי מקום בו מדובר בעבירות מן הסוג הזה, מתחזק במקרה שלפנינו נוכח נסיונות ההימלטות והנסיונות לשבש את החקירה שנתבצעו על-ידי המשיבים. המשיב 1 נתפס כאשר הוא משנה ממראהו החיצוני והמשיב 2 סייע לו להימלט מן הדין ולהעלים ראיות. מסוכנותם של השניים מוצאת ביטוי מוחשי בעובדה שהמשיב 1 ביקש, על פי האמור בכתב האישום, להמית גם את חברתו של המנוח אך ורק בשל העובדה שהיתה עדת ראיה לרצח. המשיב 2 סייע לו קודם לכך ולאחר מעשה. בכל אלה לא חל שינוי היום.

בית המשפט המחוזי עשה מאמצים ראויים לקיים את הדיון במשפטם של המשיבים ולהתמיד בו. בשלב זה אין לשלול את הנחת התביעה כי המשפט יסתיים או יגיע לשלב מתקדם מאוד בתוך תקופת המעצר הנמשכת.

התוצאה היא שאני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים למשך תשעים ימים מיום 9.3.2000, או עד למועד פסק הדין בת.פ. 5098/99 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - הכל לפי המוקדם יותר.