בש"פ 1608/06ג'מיל הייב נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.2.06 בב"ש 1144/06 (סגן הנשיא יצחק כהן), בגדרה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק פ' 1010/06.

ב.(1) נגד העורר הוגש ביום 18.12.06, כתב אישום המייחס לו עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה וכן עבירה לפי הסעיף 2(א)+17(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994. לפי המתואר בכתב האישום, שיובא כאן בתמצית, עובר ליום 11.1.06 קיבל העורר לידיו טרקטורון גנוב, ועשה בו שימוש ללא רשות בעליו. ביום 11.1.06 נהג העורר בטרקטורון ללא לוחיות רישוי באזור גשר בנות יעקב שלמורדות רמת הגולן כשהוא רעול פנים. כנטען תפס העורר וכפת שני עגלים מעדר בקר שרעה באזור, העמיס אחד מהם על הטרקטורון ואת השני השאיר כפות, במטרה לגנבם. במהלך נסיעתו הבחין העורר בקרובו של בעל העדר, ואז השליך את העגל מן הטרקטורון ונמלט מן המקום. אחר העורר התפתח מרדף בו נטלו חלק שלושה רכבים, לסגירת האיזור. בהתקרב העורר למקום עמידת הרכבים, ומשהבחין ברכבים, ניסה כנטען להימלט, ונהגי הרכבים פתחו אחריו במרדף, תוך כדי הפעלת סירנה על ידי הרכב המשטרתי. הנאשם לא עצר את רכבו, ונסע לכיוונו של השוטר יוני יוסף, שעמד מחוץ לרכבו. 2 יריות אזהרה שירה יוני לא עצרו את העורר, והוא האט רק לאחר שיוני כיוון אליו את נשקו, תוך שהוא אומר ליוני כי הוא עוצר ושלא יירה. יוני רץ לעבר הטרקטורון שהיה כמעט במצב עצירה, ואז האיץ העורר כנטען את נסיעתו לכיוונו של יוני, שניסה להימלט מהדריסה ואף שב וירה לעבר גלגלי הטרקטורון. חרף זאת פגע העורר ביוני, שנחבל ונזקק לטיפול רפואי. המרדף על-ידי הרכבים אחר העורר נמשך למרחקים ניכרים, תוך שהעורר חומק ממחסומים שהוצבו על מנת לעצרו. נסיעת העורר נעצרה רק לאחר שרכב שהשתתף במרדף אחריו התנגש בטרקטורון, ואז החל העורר לנוס רגלית. רק לאחר ירי באויר, נעצר העורר.

(2) עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים.

(3) ביום 6.2.06 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המדינה, והחליט על מעצר העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע, בהחלטה מקיפה הכוללת סקירת הראיות לפרטיהן, כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, וכן עילת מעצר.

(א) נקבע, על פי הראיות לכאורה, כי העורר נתפס לאחר מרדף תוך קיומה של שרשרת ראייתית לאורך כל המרדף - בקשר עין, בתצפיות עוקבות ובקשר אלחוטי. העורר נתפס על הטרקטורון הגנוב, שצבעו אדום, בעודו לובש סרבל בצבע זית והוא רעול פנים, וזוהה בוודאות.

(ב) עוד נקבע כי גרסת העורר, לפיה החליף את סוסו תמורת הטרקטורון וכי ניהלו אחריו מרדף ופתחו עליו באש ללא כל סיבה - היא על פניה תמוהה וחסרת הגיון, ואין ראיה לאמיתותה.

(ג) עוד נקבע, כי בניגוד לטענתו, ידע העורר, כך לכאורה, כי הרכבים הדולקים בעקבותיו הם רכבי משטרה, וכי הרודפים אחריו ומנסים לעצרו הם שוטרים ואנשי חוק.

(ד) לעניין הפגיעה בשוטר יוני נקבע, כי מעדותו של השוטר עולה בבירור, תוך זיהוי מוחלט לכאורה, כי העורר ניסה לפגוע בו (ואף הצליח בסופו של דבר).

(ה) לעניין המסוכנות נקבע, כי אף אם נתעלם מעבירות הרכוש, די בניסיון המכוון לפגוע בשוטר כדי להקים עילת מסוכנות. לכך הוסיף בית המשפט את עברו הפלילי המכביד של העורר, ובו עשרים הרשעות ומאסר על תנאי תלוי ועומד.

(ו) נוכח האמור, נקבע, כי בעורר מתקיימות עילת המסוכנות, והריהו מהווה " סיכון ממשי

לציבור (ההדגשה במקור – א"ר) ולתקינות ההליך הפלילי".

(ז) לבסוף נקבע, כי אין בחלופת המעצר שהוצעה (מעצר בית מלא באילת) כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, וכי "אין במשיב שבפני רווח והצלה בחלופות מעצר" כל עיקר.

ג.מכאן הערר, הכולל פירוט טיעונים רב.

(1) נטען, כי אין כל ראיות לכאורה הקושרות את העורר לגניבת העגלים. לעניין דריסתו של יוני, טענת העורר היא שעדותו של יוני רצופת סתירות בשאלת עיתוי הירי שבוצע על ידיו וסיבתו, וכי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו אליהן. בנוסף נטען, כי גם שאר העדויות סביב פרשת הדריסה והירי אינן בהירות, ולשיטת העורר מעלות הן סימני שאלה רבים, ועוד, חומר החקירה היה מקום שלא להתעלם מגירסת העורר.

(2) לעניין עילת המעצר נטען, כי נוכח הסתירות והתהיות בעדויות שעליהן מבוססת החלטת המעצר, לא ניתן לקבוע, כי מדובר בעורר שאין עליו מורא החוק. לדברי העורר, אין בנסיבות האירוע כדי להקים עילת מעצר או חזקת מסוכנות. נוכח העובדה, כי העורר הוא המעורב היחיד באירוע, וכי שאר המעורבים הם שוטרים וסיירים, גם אין ביכולת העורר לשבש את הליכי המשפט. לטענת העורר, מדובר לכל היותר בעבירת רכוש, וכי התפתחות האירוע (הימלטות העורר מכדורי השוטרים) אינה מצביעה על מסוכנותו.

(3) לבסוף נטען, כי במעצר בית מלא בעיר אילת יש בכדי להוות חלופת מעצר ראויה למעצרו של המשיב.

ה.(1) בדיון הוסיף וטען בא כוח העורר, כי סתירות בראיות מזה וחלופת מעצר ראויה מזה ראוי להם שיישקלו, מה גם שעברו של העורר אינו אלים וראוי ליתן לו הזדמנות. את עדות השוטר היורה יוני יוסף, כך נטען, יש לבדוק במשנה זהירות.

(2) באת כוח המדינה טענה מנגד, כי החלק המטריד אינו עבירות הרכוש אלא ההמשך, קרי, ההימלטות. באשר לגניבת העגלים, הראיות הן נסיבתיות ואין הסבר ראוי מאת העורר לדברים; מקום בדיקתן הוא בתיק העיקרי. המסוכנות נובעת מהעדר מורא מפני החוק; מעבר לשוטר יוני ישנם שוטרים נוספים המעידים על ניסיון ההימלטות והפגיעה. המדובר במי שבחלקם מוכרים לעורר; מדוע היה רעול פנים? מדוע החביא אחר כך את הכפפות והכובע? ההימלטות בתוך מרדף ממושך מצביעה על היעדר אפשרות למתן אמון בחלופה, ולכך מצטרף העבר הפלילי, שעבירת הרכוש הנטענת מתאימה למהותו.

ד.(1) עיינתי בראיות. אכן, עיקר סקירתו של בית המשפט קמא נדרשה לפרשת ההימלטות והמרדף, אך נסקרו גם הראיות האחרות. הרושם המצטבר של הראיות הנסיבתיות באשר לגניבה מפנה את הזרקור בבירור אל עבר העורר, וקשה שלא לחבר את הראיות אלה לאלה. הסברו של העורר תמוה, קרי, החלפת סוסו בטרקטורון, ואין לכך – כפי שציין בית המשפט – כל ביסוס. בא כוח העורר, שטען במסירות, נאחז במה שנראה כהיעדר עקביות בגירסת השוטר יוני, קרי, בשאלה האם הירי בוצע רק בטרם נפגע יוני כנטען על-ידיו, או גם לאחר מכן, שכן במקום אחר נאמר מפיו שהמשיך לירות (בדו"ח פעולה – זכרון דברים מ-4.1.06 נאמר כי לאחר הפגיעה בו על-ידי הטרקטורון המשיך יוני לירות, ואילו בהודעה מ-26.1.06 נאמר תחילה כי המשיך לירות עם נפילתו, אך אחר כך נאמר כי מרגע הפגיעה לא בוצע ירי). ככל שיש ניואנס (עדויות שאר השוטרים דומה שאינן יורדות לדקויות הסדר המדויק) הוא ניתן לבדיקה במהלך המשפט העיקרי (הקבוע כנמסר ליום 14.3.06); אך המכלול, וכידוע אין זה השלב לבדיקת מהימנות, מצביע על פוטנציאל של ראיות לכאורה כנדרש בהלכת בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (הנשיא ברק).

(2) כן עיינתי ברישום הפלילי של העורר. ראשיתו בגיל 17, בעבירות רכוש; המשכו בעבירות סמים ורכוש, בתיקים רבים, וכן בהפרת הוראה חוקית, והיו אף מאסרים בפועל. מאסר על תנאי תלוי ועומד נגד העורר. דומני – וארשה לעצמי לשער כאן – שדבר זה מסביר את שקידתו הרבה, לכאורה, להימלט מן השוטרים, שכן עבירת הרכוש שהחלה את שרשרת המעשה יכולה היתה להביאו להפעלת המאסר המותנה.

(3) בסופו של יום, גם אם על פי עברו אין המדובר באדם המאופיין בעבריינות של אלימות אלא בשובל לא קטן של עבירות רכוש וסמים (אך גם הפרת הוראה חוקית), הנכונות לפעול כפי שפעל לכאורה בהיותו בלחץ מרדף, קרי, פגיעה בשוטר, הניסיון להרחיק עצמו על-ידי החבאת הכובע והכפפות, אלה אומרים דרשני, ולעת הזאת איני רואה מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא. לא אוכל איפוא להיעתר לערר.