בש"פ 1608/17 קשוע שרחביל נ. מדינת ישראל

עיינתי בבקשה, בתגובה ובחומר שבתיק.

כפי שעולה מהחלטתי מיום 1.3.2017 המבקש, המרצה עונש מאסר, שלח את בקשת רשות הערעור בעצמו בדואר ביום האחרון שהיה נתון לו להגשת ההליך (ובגוף בקשת רשות הערעור אף נטען כי מסר עותק למשלוח מספר ימים קודם לכן, ביום 8.1.2017). ההליך הגיע לבית המשפט בפועל באיחור של מספר ימים, אך סבורני כי בנסיבות המתוארות והיות והמבקש אינו מיוצג ושלח את הליך בעצמו כאשר הוא נתון במאסר נכון יהיה להורות על קבלת ההליך לרישום.

יצוין כי המשיבה נתנה הסכמה חלקית לבקשה, כך שההליך יתקבל לרישום בכל הנוגע להשגת המבקש על פסילתו מלהחזיק רשיון נהיגה, אך לא על חיובו בפיצוי נפגעי העבירות. זאת שכן, כך נטען, אלו לא צורפו לערעור שהוגש בבית המשפט המחוזי ולבקשה הנוכחית כמו גם להליך שהגשתו מתבקשת. ואולם סבורני כי בנסיבות המתוארות לעיל, ובפרט נוכח המועד בו ההליך נשלח לבית המשפט מבין כותלי בית הסוהר, אין מקום להורות כי הוא יתקבל לרישום בחלקו בלבד, אלא יש לקבלו לרישום כפי שהוא תוך ששמורה למשיבה הטענה כי אין מקום לקבל את ההשגה לעניין החיוב בפיצוי נפגעי העבירה נוכח אי צירופם להליך.

המזכירות תפתח תיק מתאים, בו תתויק גם החלטה זו.