בש"פ 1609/05 נעים כסאב נ. מדינת ישראל

1.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביחד עם אחר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע והצתה לגבי ארוע אחד, ועבירות של סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע והצתה לגבי ארוע שני. הרקע לאישומים הוא בעובדות הבאות:

העורר הינו בעלים של מועדון Red Rose ומסעדה בתל-אביב. שותפו לכתב אישום נעים עליאן (המכונה "סמי") עבד אצלו כמאבטח במועדון ובמסעדה. שותף אחר לעבירות שמשפטו הופרד – אשרף טוויל (להלן – "טוויל") היה חברו של סמי ועבד גם הוא עבור העורר. במהלך התקופה הנוגעת לכתב האישום התנכלו העורר וסמי לבעלי עסק סמוכים כאשר בחלק מהמקרים סמי משמש זרועו הארוכה של העורר ופועל מטעמו ובשליחותו.

הפרשה הראשונה המיוחסת לעורר קשורה בסכסוך בין העורר לבין בעל עסק סמוך (להלן – "קשתי") על רקע טענות העורר בדבר חסימת כניסה למסעדה, הנגרמת על ידי לקוחותיו של קשתי. על רקע זה, קשר העורר וסמי להצית את העסק. סמי וטוויל, בשליחותו של העורר הגיעו אל חנותו של בעל העסק כשסמי נושא עמו חומר דליק. סמי פרץ את דלת החנות והשליך נייר בוער שהצית את החנות כאשר טוויל מאבטח את המקום. העורר הואשם בקשירת קשר ובהצתה בגין ארוע זה.

הארוע השני קשור בפתיחת מועדון בסמוך למועדון של העורר ובחששו כי הדבר יהווה תחרות לעיסקו שלו. העורר שביקש לסכל את פתיחת המועדון שלח בראשונה את סמי לאיים על בעלי המועדון החדש כי "יעשה להם בלאגן", וכי יזמין את משטרת ההגירה למקום. המתלוננים לא נרתעו ופתחו את המועדון וביום 28.10.04 צייד העורר את סמי בג'ריקן ובכסף לרכישת דלק והורה לטוויל להצטרף אליו. סמי וטוויל רכשו דלק בתחנת דלק וסמי הצית את המועדון כשטוויל מאבטח את הארוע ומעדכן את סמי על מהלכי המשטרה ומכבי האש. כתוצאה מההצתה נפגע בנם של המתלוננים משאיפת עשן, ופונה לבית החולים.

2.בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. הוא מצא כי קימות ראיות לכאורה המערבות אותו בעבירות המיוחסות לו. הוא קבע כי המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על מסוכנות גבוהה, המתעצמת לאור הרשעות קודמות של העורר, ביניהן עבירות סמים. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון (בש"פ 1274/05). בית המשפט קבע בהסכמת הצדדים כי הענין יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך שקילת חלופת מעצר, שכן כל חלופה לא נבדקה. בדיון חוזר בבית המשפט דן בית המשפט בחלופה שהוצעה אך מצא כי אין מקום לשחרור בחלופה כלשהי לאור מסוכנות העורר, אשר לא ניתן להקהותה בתנאי שחרור ממעצר.

3.העורר טוען בעררו בפני בית המפשט זה הן לענין הראיות לכאורה והן לענין חלופת המעצר. לדבריו, הראיות קלושות ולא תספקנה תשתית להרשעה. הוא עמד, בין היתר, על הסתירות הפנימיות בעדותו של טוויל, המחלישות באופן ממשי את הראיות המפלילות. כן נטען כי העבר הפלילי של העורר אינו מלמד על מסוכנות שכן מדובר בעבירות שבוצעו לפני שנים רבות ואין להן מכנה משותף כלשהו עם ההאשמות בפרשה זו. פער הזמן בין תחילת החקירה לבין מעצרו של העורר - שארך כשבועיים ימים – ואשר במהלכו לא ארעה כל סטייה בהתנהגותו של העורר - מעיד על חוסר מסוכנותו.

4.בחנתי את חומר הראיות ובאתי לכלל מסקנה כי דרישת הראיות לכאורה באה על סיפוקה כנדרש לצורך הליך מעצר.

טוויל נחקר ארוכות ומסר 3 הודעות במועדים שונים. מהודעותיו עולה קיומו של קשר הדוק בין העורר לבין סמי, וכן מצויה עדות ראייה לכך שהעורר נתן לסמי ג'ריקן מפלסטיק וכסף ואמר לו ש"ילך אליו". לכך נוספת עדות המתדלק בתחנת הדלק אצלו נרכש הדלק למטרת ההצתה. בזירת ההצתה נתפס ג'ריקן שמתאים להודעת טוויל. נתונים אלה מחזקים את גרסתו של טוויל בהודעותיו. חיזוק ניתן למצוא גם בפלטי שיחות טלפון יוצאות ונכנסות מטלפונים של העורר ושל סמי בזמנים סמוכים לארועי האישומים. לגבי ארוע הצתת הרכב, השיחות התקיימו בין השעות 2:56 ו-4:15 לפנות בוקר. הסברו של העורר לשיחות אלה אינו הגיוני. בצד כל אלה, סמי אינו נותן הסבר מניח את הדעת מדוע היה מעורב בארועי ההצתה ואיזה ענין יש לו בכך.

אשר לארוע ההצתה של חנות בעל העסק, הודעתו של טוויל מתחזקת בעדותו של בעל העסק קשתי מיום 20.12.04. דרישת קיומן של ראיות לכאורה באה, איפוא, על סיפוקה.

5.העבירות בהן מואשם העורר מהוות עילת מעצר נוכח המסוכנות הטבועה בהן לשלום הציבור ובטחונו. הדרכים לפתרון סכסוכים בין בעלי עסק מתחרים באמצעים של הצתות המסכנות חיי אדם ופוגעות פגיעה קשה ברכוש ובחופש התעסוקה מצביעים על חשש מובנה ממי שנוקט בהם. מעשיו של העורר, אשר כעולה מחומר הראיות, שימש הגורם היוזם והמכוון של פעולות ההצתה, נושאים סממנים של פשיעה מאורגנת האופיינית לעולם תחתון. מערכת אכיפת החוק מצווה להילחם בחומרה יתירה כנגד תופעות אלה של סחטנות אלימה, המגיעה כדי פגיעה בגוף וברכוש על דרך הרחקתם של המעורבים מזירת הפעילות הפלילית הזו. הדרך להגן על האינטרס הציבורי בסוג זה של עבירות היא בבידודם של המעורבים מן החברה על דרך מעצרם עד תום ההליכים. לכאורה, העורר בענייננו הוא היוזם והמעורב העיקרי באירועים נשוא כתב האישום, אף שלא ביצע את מעשי ההצתה במו ידיו. לכאורה, הוא זה ששלח את "חייליו" לבצע מעשי הצתה כדי להרחיק מתחרים עיסקיים מסביבתו. אין מנוס ממעצרו עד תום ההליכים כדי להרחיקו מזירת הפשע. למעט בנסיבות חריגות, חלופת מעצר לא תתן מענה ראוי לתכלית המעצר בסוג זה של עבירות, ואין לראותה כאופציה סבירה בנסיבות מקרה זה.

6.אני דוחה, איפוא, את עררו של העורר, ומאמצת את החלטות בית המשפט המחוזי לפיהן דינו של העורר להעצר עד תום ההליכים נגדו.