בש"פ 1609/21 נורית שמייב טוויל נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בה נפסק כי העוררת תשהה במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדה. העוררת היא ילידת 1984, גרושה ואם לשני ילדים קטינים. כעולה מן העבירות המנויות בכתב האישום שהוגש בעניינה, אשר הוכחו לכאורה על פי המוסכם, העוררת שפכה דלק על גופו של בן זוגה לשעבר (להלן: המתלונן ), בעקבות סכסוך שהתגלע בין השניים. לאחר מכן הציתה את גופו באמצעות מצת ונמלטה מהמקום. כתוצאה מכך, המתלונן סבל מכווית בדרגה 2 באיברים שונים בגופו ואושפז במשך שבועיים בבית חולים. בשל כך, העוררת הואשמה בגרימת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

המשיבה ביקשה מבית המשפט המחוזי בחיפה להורות על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים המשפטיים נגדה. זאת, בטענה כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורה יסכן את שלום הציבור. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינה לצורך ההליך עולה כי העוררת הביעה נכונות לשתף פעולה עם שירות המבחן ולקבל טיפול. עם זאת, התסקיר לא שלל כי נשקף ממנה סיכון ביחס למתלונן. בית המשפט המחוזי החליט להיעתר לבקשת המשיבה ולעוצרה עד תום ההליכים. זאת בשל אופי המעשה, תוצאותיו והחומרה הנשקפת ממנו וכן בהתבסס על התסקיר שהוכן בעניינה, המעלה, בין היתר, כי לעוררת ישנו קושי לווסת עצמה.

2.

האירוע שהוכח לכאורה מגלה מסוכנות רבה. ההחלטה המנומקת על המעצר מגיעה לתוצאה מאוזנת. צוין בה כי בחלוף שלושה או ארבעה חודשים ממועד קבלת ההחלטה ניתן יהיה לשוב ולבחון את ההכרעה, בהתבסס על התקדמות הליכי הטיפול של העוררת. ככל שתגלה התקדמות והתמדה במהלך הטיפול, כך נקבע, יישקלו הדברים מחדש "אגב בחינת המסוכנות לאחר ההירתמות הטיפולית". עולה כי בית המשפט לא סגר את דלתו בפניה, אלא, ומבלי להתחייב, העניק למבקשת הזדמנות לבחון שוב את ההחלטה בעוד מספר חודשים. בהינתן המסוכנות הנשקפת ממעשי העוררת, לכאורה, אין לקבוע כי החלטת בית המשפט מצדיקה התערבות.

3.

הערר נדחה.