בש"פ 1610/11 אבי אלברט אלטלף נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בפני בית משפט השלום בבאר-שבע באשמת ביצוען של מספר עבירות – קשר לבצע פשע, התפרצות לבית מגורים וגניבה מתוכו. נטען, כי בתאריך 25.1.11 קשר העורר עם שנים אחרים לפרוץ לדירתה של קשישה חולנית ולגנוב את רכושה. את זממם הם ביצעו בשעת בוקר של יום המחרת, כאשר חדרו לדירה לאחר ששברו את הסורג הקבוע על אחד החלונות. אותה שעה שהתה הקשישה בסלון הבית, אולם הדבר לא מנע מהעורר ושותפיו לגנוב תכשיטים שונים השייכים לה, ורק אחר כך הם הסתלקו לדרכם.

2.

המשיבה עתרה למעצר העורר עד תום ההליכים, ואף שלא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום, החליט בית המשפט להורות על שחרורו של העורר למעצר בית, שיהיה מלווה באיזוק אלקטרוני וכנגד הפקדתן של ערבויות שונות.

העורר הביא את השגותיו נגד תנאי שחרורו בפני בית המשפט המחוזי, ומשאלו נדחו הגיש את הערר שבפני.

3.

אין בידי להיעתר לערר. אכן, מדובר בעבירות שעל אף חומרתן אינן מצדיקות בדרך ככל את מעצרו של נאשם שעברו נקי מהרשעות קודמות. אולם, למקרה שבפני מאפיינים של חומרה יתרה, הואיל ומדובר בקשר לבצע פשע לו קדמו מחשבה ותכנון, והעורר ושותפיו לא נמנעו ממנו גם כאשר היה נהיר להם כי קורבנם, ישישה חסרת ישע, נמצאת בדירה.

נסיבות אלו מצביעות על הסכנה הגלומה בעורר, ולפיכך תנאי השחרור עליהם הורה בית משפט השלום הם המעט שניתן לעשות כדי לאיין סכנה זו.

אי-לכך, הערר נדחה.