בש"פ 1616/16 מדינת ישראל נ. סאלח אבו גאנם

1.מונחת בפני בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב למשך 90 יום מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996. כתב האישום מיחס למשיב יחד עם האחרים עבירות של רצח, נשיאת נשק, קשירת קשר לביצוע פשע ואיומים. בקשה מעין זו מתמקדת בשני רכיבים: מסוכנות המשיב וקצב המשפט. בעוד הראשון שם דגש על המשיב, השני מתיחס לאינטרס הציבורי במובנו הרחב.

הסנגור הסכים לבקשת המעצר עד לסיום ההליכים שהוגשה מטעם המדינה בתחילת המשפט. לאמור, ישנה הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. המסוכנות אכן קיימת מאופי העבירה ומהותה. באשר לקצב המשפט התקיימו כ-11 ישיבות להוכחות. אומנם קצב המשפט הואט לאחרונה על רקע השעייתו של בא כוח אחד מהנאשמים הנוספים, אך תקופת ההשעיה הסתיימה. יתר על כן, בא כוח המדינה הציג בפני את הפרוטוקול של הדיון בתיק העיקרי שהתקיים אתמול, לפיו הוספו ארבעה מועדי הוכחות שיתקיימו בחודשים הקרובים וכן הוצעו ארבעה תאריכים נוספים בחודש ספטמבר שטעונים בדיקה. כמובן היה ובית משפט המחוזי יגיע למסקנה כי תאריך זה או אחר דינו להתבטל כי אז חזקה שיקבעו מועדים נוספים.

2.בדיון לפני העלה הסנגור טענת אפלייה בכך שנאשם אחר, שלדברי הסנגור, מעורב בעבירת הרצח בצורה ישירה יותר ממרשו שוחרר. עוד ציין הסנגור כי לדעתו ניתן לאיין את המסוכנות על דרך מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני. התובעת הסתייגה מעמדות אלה. מבלי להביע עמדה לגופו של עניין, הרי שהיה ובקשת הארכת המעצר מטעם המדינה תתקבל כי אז דרך המלך היא הגשת בקשה לעיון חוזר על היסודות שהוצגו בפני בית משפט המחוזי. לכן, אין עמדת הסנגוריה אינה מהווה נימוק לאי קבלת הבקשה.

3.סוף דבר, הבקשה מתקבלת. הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום. החל מיום 08.03.2016 או עד מתן פסק דין בתפ"ח 23930-12-14 בבית משפט המחוזי, לפי התאריך המוקדם ביניהם.