בש"פ 1625/97 א נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין יחד עם ג'לאל

חמוד (להלן: ג'לאל ) בבית-המשפט המחוזי בחיפה באשמת קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק שלא כדין ועבירות נוספות.

בכתב האישום נטען כי העורר "הזמין" כלי נשק מג'לאל , כי ג'לאל גנב שני אקדחים מבני כפרו ומכרם לעורר, וכי ג'לאל קישר בין העורר לבין שני חיילי צה"ל, האדי

וזאיד , והשניים גנבו בהזדמנויות שונות ארבעה רובי סער מבסיס צבאי ומכרו אותם לעורר.

בית-המשפט המחוזי עצר את העורר עד תום הליכי המשפט לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות.

2.

בערר שלפניי נטען כי האישום כולו מושתת על עדויות שותפים לעבירה, וכי לנוכח הכחשתו המוחלטת של העורר - שעברו נקי והעובד במקום עבודה קבוע - אין בעדויות אלה העוצמה המצדיקה מעצר. בעניין זה ציין הסניגור, כי אחד מעדי התביעה שירבב שמו של אדם נוסף כקונה אחד מרובי הסער הגנובים. לחלופין נטען, כי מדובר בעבירות רכוש שאינן מקימות חשש לפגיעה בשלום הציבור, וכי על-כל-פנים ניתן להסיר חשש זה על-ידי קביעת חלופת מעצר.

3.

טענת הסניגור בדבר העדר ראיות לכאורה מספיקות אינה יכולה להתקבל. שכן, עדויות השותפים לעבירה אינן עומדות לעצמן. העורר פתח חזית מריבה רחבה בהכחישו כי מכיר הוא את זאיד . והנה הוכח בראיות אובייקטיביות (תדפיסי חברת בזק) כי בתאריכים הרלוואנטיים נרשמו עשרות שיחות טלפון בין הטלפון הנייד הרשום על-שם העורר לבין הטלפון בבית זאיד . ראיה זו תומכת בעדות זאיד , לפיה נהג להתקשר עם העורר לצורך עיסקיהם האסורים בנשק. אף גירסתו

של העורר כי היכרותו עם האדי

הינה

שטחית נסתרת על-ידי תדפיסי בזק, מהם עולה כי נרשמו שיחות רבות בין הטלפון הנייד של העורר לבין הטלפון בבית האדי . העדות בדבר קונה נוסף, המתייחסת לרובה אחד בלבד, אינה פוגעת בכוחן המשכנע של הראיות המפורטות לעיל, והיא אף אינה סותרת את מעורבותו של העורר במכלול העבירות.

נמצא כי חומר הראיות הלכאורי הוא חד-משמעי וקיים סיכוי סביר כי העורר יורשע על-פיו.

4.

נסיבות העבירות אף מעלות חשש כי העורר עלול לסכן את שלום הציבור אם ישוחרר ממעצרו. שכן, מדובר בנשק רב עוצמה שלא נתפס. כאמור, עולה מחומר הראיות הלכאורי כי הנשק שנגנב על-סמך הקשר הפלילי שקשר העורר עם ג'לאל נמכר לעורר, ואילו הוא מכחיש את האשמה. בנסיבות אלה אין לדעת מה יעשה בנשק אם העורר יהיה חופשי.

אשר על-כן אני דוחה את הערר.