בש"פ 1628/99 מדינת ישראל נ. צאלח אלמוגרבי

לפניי בקשה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין במשפט התלוי ועומד כנגדו, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-.

1.על פי המתואר בכתב האישום, קשר המשיב, ביחד עם שניים אחרים, קשר לגרום למותו בכוונת תחילה של אדם בשם עלי אבו ג'עפר (להלן: עלי). בהתאם לקשר שנרקם בין השלושה, נסעו הם ביום 10.6.97 ברכב מסוג מזדה ברחוב יוספטל בלוד, כשהם מזוינים באקדח. השלושה נסעו לעברו של עלי, אשר נהג ברכב מסוג סובארו, והתנגשו ברכבו מספר פעמים. לאחר שירד עלי מהרכב בו נסע, הכו אותו השלושה, ואחר כך גרר אותו אחד מהם אל צד הכביש, השכיבו על האדמה וירה מספר יריות לעברו. כתוצאה מהיריות נפגע עלי בחלקים שונים בגופו, ונפטר במקום.

2.ביוני 1998 הוגש כתב אישום נגד המשיב ונאשם נוסף. עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בב"ש 81239/98, בקשה למעצרו של המשיב ושל הנאשם הנוסף עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי הורה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים ואת הנאשם הנוסף הורה לשחרר ל"מעצר בית" בערובה בשל חולשה מסויימת בתשתית הראייתית. על החלטה זו הוגש על ידי המשיב ערר לבית משפט זה בבש"פ 5284/98. חברתי השופטת ד' ביניש, אשר דנה בערר, החליטה לדחותו. בהחלטתה קבעה כי מן הראיות עולה שקיימות נגד המשיב ראיות לכאורה להוכחת האישום. כן קובעת השופטת, כי בהתחשב בחומרתם של המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום יש יסוד סביר לחשש ששחרורו של העורר יביא לסיכון בטחון הציבור.

3.ביום 22.9.98 נערכה ישיבת ההקראה ובה ביקש הסניגור לדחות את תשובת המשיב ואת שמיעת הראיות לחודש דצמבר בשל רצונו לערוך מספר בדיקות מטעם ההגנה בחו"ל. ב13.12.98- ניתנה תשובת המשיב ונקבעו שלוש ישיבות למהלך חודש דצמבר וינואר. ישיבה אחת בוטלה ביוזמת בית המשפט ובמקומה נקבעה ישיבה נוספת לראשית חודש פברואר. שתי ישיבות נוספות נערכו באמצע חודש מרץ. המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי לקביעת מועדים נוספים ובית המשפט קבע שני מועדים נוספים לחודש אפריל, אך מתברר כי מועדים אלו אינם נוחים לב"כ ההגנה.

4.בפניי טען בא-כוח המבקשת כי למרות שהמשפט מתנהל כסדרו לא יהיה סיפק בידם לסיים את פרשת התביעה עד לתום תשעת חודשי המעצר. בשל חומרת המעשים המיוחסים למשיב יש להאריך את תקופת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

5.בא-כח המשיב טען כי המשפט מתארך זמן רב ולפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, הכלל הוא כי יש לשחרר את המשיב.

6.מן האמור עולה כי תחילת שמיעת הראיות נתאחרה בשל בקשתו של ב"כ המשיב, ומכאן ואילך משתדל בית המשפט המחוזי לזרז את הדיון בעניינו של המשיב. כמובן, אין לבוא בטרוניה אל הסניגור, אך בנסיבות אלה, ולאור חומרת העבירות בהן מואשם המשיב, אין מקום לשחרר את המשיב ממעצר. אשר על כן אני מחליט להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב ב90- ימים, החל מ22.3.99-, או עד למתן פסק דין בת.פ. 4076/98 בבית במשפט המחוזי בתל-אביב יפו, לפי המוקדם.