בש"פ 1629/06 אכרם ג'יבאלי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופט דוד רוזן) מיום 13.2.06 בב"ש 90427/06 בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטתו מיום 30.10.05 בב"ש 93248/05, שבה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בת"פ 40287/05.

ב.(1) נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – החוק ); החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק; תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 273 לחוק; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

(2) לפי המפורט בכתב האישום, ביום 21.9.05 יידה העורר אבנים על כלי רכב שנסעו בכביש חוצה ישראל וכן תקף שני שוטרים שהתקרבו אליו, כשהוא נושא סכין.

(3) עם הגשת כתב האישום הוגש בקשה מטעם המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים. בדיון בבית המשפט המחוזי ביום 30.10.05 הסכימו הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. נקבע כי קיימת עילת מסוכנות הנלמדת מטיב המעשים המיוחסים לעורר – שגרמו כנטען לסכנה ממשית וקרובה לחיי הנוסעים בכביש - ומעברו הפלילי הכבד, לרבות בריחה ממשמורת (על פי הודעת התביעה בבית המשפט לעורר תשע עשרה הרשעות קודמות). עוד נקבע, כי קיים חשש של הימלטות העורר מן הדין, הנלמד מעבירות הבריחה ממשמורת שבעברו ומהתנגדותו למעצרו. נקבע כי אין לאיין את אלה בחלופת מעצר.

(4) הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה, שיוסדה על הטענה כי קועקעה התשתית הראייתית שעמדה בבסיס כתב האישום, נוכח השמטה - שאין עליה מחלוקת של קטע מן הקלטת המקורית שבו "הנאשם חטף מכה מאחד השוטרים", כדברי התובע בדיון בבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט ביום 13.2.06, בקבעו כי התשתית הראייתית קיימת מכוח הודאת העורר בחקירתו, כפי שטענה התביעה. עם זאת ציין בית המשפט "... נראה כי ההליכים בתיק נמצאים לפני סיום. היה ויימשכו ההליכים מעבר לצפוי, ראוי לבחון פעם נוספת בקשה לשחרור המבקש לחלופת מעצר". אוסיף כי לעניין הקלטת ציין בית המשפט, שראוי כי ייבדק בדחיפות וברצינות על-ידי הגורמים המוסמכים, ואף דעתי כך.

ג.(1) בערר שהוגש על ההחלטה נטען, כאמור, כי מן הקלטת שבה צולם האירוע הושמט - על פי הודעת הפרקליטות - קטע שבו נראים שוטרים מכים את העורר; כי עיקר העבירות המיוחסות לעורר הוא תקיפת שוטרים, ועיקר זה קועקע; וכי יש לשחרר את העורר ממעצרו בגין מחדלה האמור של המדינה.

(2) בדיון טענה באת כוח העורר, כי בישיבת 19.2.06 בהליך העיקרי (בפני השופט כבוב) לא ניתן על-ידי מצלם הקלטת (איש חברת חקירות) הסבר לכך שהקטע בו הוכה העורר וגודף. עוד הוסיפה, כי שני השוטרים שהיו אמורים להעיד באותו יום לא הגיעו, האחד מכיוון שלא התעורר והאחר על פי הוראת מפקדו. ולבסוף הוסיפה, כי העורר אינו יציב בנפשו (גם אם לא טענה בקשר לכשרותו לעמוד לדין) ואישיותו גבולית, ולכן אין לסמוך גם על הודעתו. לפיכך ביקשה לשקול חלופה.

(3) בא כוח המדינה טען, כי העורר הודה בפני בית המשפט בכך שזרק אבנים לכביש; בקלטת נראה מאבטח כביש 6 הנותן לעורר מכה שעה שהשתולל, ואין מקום להאשים את השוטרים (לטענת באת כוח העורר – החזיקוהו שוטרים בשעה שהוכה).

ד.(1) עיינתי בפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא בפני השופט כבוב ביום 19.2.06. השופט מתח ביקורת נוקבת על אי בואם של השוטרים להעיד, בנימוקים כאמור, והורה על מעצרם בכפוף להפקדת 1,500 ₪ במזומן. התיק נקבע להמשך הדיון ביום 30.4.06, לאחר שהוצעו 9-8 מועדי דיון קודמים למועד זה אך היה קושי מבחינת יומנה של הסניגורית.

(2) על פי הנסיבות, נראה לי כי אין מקום לעת הזאת לתסקיר ולחלופה. כאמור, העורר הודה, בבית המשפט עצמו (בפני השופט כבוב) ב-25.1.06 "שרכב שעצבן אותי בכביש 6, השלכתי לעברו אבן או מספר אבנים, זה בזמן שהייתי על הגשר". נושא זה, ולא רק תקיפת השוטרים, עומד בבסיס כתב האישום. אין חולק כי סכין גדול נמצא בכליו של העורר, ואין חולק על עברו הפלילי המכביד. אישיותו כנראה בעייתית. ואולם, סבורני כי הואיל ונותרו שני עדי תביעה בטרם פרשת ההגנה, ראוי כי הצדדים יחזרו לבית המשפט קמא, שהביע נכונותו לקבוע מועדים שונים, כך שהמשפט יימשך במועד קרוב והעורר לא ימתין במעצר כחודשיים עד להמשכו. זו הדרך הנראית בעיני הוגנת ביותר להגן על אינטרס הציבור מזה - ולהביא לבירור מלא את התיק, לרבות השאלות הקשורות בזכויות העורר מזה. בקשה ובה תאריכים מוצעים מתואמים תוגש לשופט כבוב בתוך 10 ימים.