בש"פ 1632/10 ארקדי גאידמק נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת כוחן) מיום 22.2.10 בתיק פ' 4202/09, בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בתנאי הערובה שהושתו על העורר לשם הבטחת התיצבותו למשפטו; ובקשה לעיכוב ביצועה של הפקדת יתרת הערובות הנדרשות. לערר נתלוותה בקשה לעיכוב ביצוע עד להחלטה.

רקע

ב.

כנגד המבקש ואחרים הוגש ביום 1.10.09 כתב אישום המייחס לו עבירות של הלבנת הון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עשיית פעולה ברכוש או מסירת מידע כוזב במטרה למנוע דיווח, ועוד, הכל במסגרת פרשת הלבנת הון נרחבת בבנק הפועלים, שהיקפה עומד כנטען על כ-50,000,000$. עובר להגשת כתב האישום הפקיד העורר בקופת בית המשפט סך של 4,000,000$ לשם הבטחת התייצבותו להליכי המשפט. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להטלת ערבויות, בשל חשש הימלטות מאימת הדין, המבוסס על מספר טעמים, ובהם העובדה שהעורר יצא את הארץ ולא שב, וכן פעל באופן הדרגתי על מנת לנתק את זיקותיו לישראל, כך שלא נותרו לו נכסים בני חילוט בארץ. בהסכמה, הוחלט על הפקדה בנאמנות לטובת המדינה של 2,104,099$, שיסודו במכירת דירה שהיתה בבעלות בתו של העורר. כחודש לאחר מכן הוסכם על הגדלת סכום הערבויות הכולל, באופן שיעמוד על 9,600,000$, כך שהיה על העורר להפקיד יתרה של 3,500,000$ נוספים. לאחר הפקדת 500,000$ מתוך הסכום, הגיש העורר בקשה למתן ארכה להפקדת 3,000,000$ הנותרים, ולאחר מכן הוגשו שתי בקשות נוספות להפחתת גובה הערבויות, ולחלופין - למתן ארכה נוספת. נימוקי הבקשות נסבו על מצבו הכלכלי של העורר, שהתערער כנטען. בקשתו האחרונה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה נשוא ערר זה, בקבעו כי העורר לא התיצב על מנת להוכיח את טענותיו בדבר הידרדרות מצבו הכלכלי, ואף לא המציא בדל ראיה לשם כך, ועל כן מדובר בטענה בעלמא. צוין, כי יש לבחון את הבקשה על רקע העובדה שנגד העורר תלוי ועומד צו מעצר של האינטרפול בגין הרשעתו במשפט בצרפת; ונוכח הסכם ההסגרה בין ישראל לצרפת, קם חשש שהעורר יימנע מהתייצבות בבית משפט בישראל. נאמר, כי משלל טעמים אין מקום להשוואה בין עניינו של העורר לזה של גלמור, נאשם נוסף בפרשה, שהעורר טען לאפליה לעומתו. ניתנו 10 ימים להפקדת יתרת הערבות.

הערר והדיון

ג.

בעררו עותר העורר לפטרו מהחובה להפקיד את יתרת הערבות בסך 3,000,000$. נטען, כי הדרישה להפקדת סכום זה, בנוסף על הסכומים שכבר הופקדו על ידי העורר, אינה מידתית ואינה נדרשת לשם הבטחת התייצבותו למשפט. נטען, כי כל אימת שזומן העורר לחקירה התייצב, ועל כן אין חשש שיחמוק מהתיצבות למשפטו. כן נטען, כי לא היה מקום להבחין בין עניינו של העורר לבין עניינו של גלמור, עליו הוטלה ערבות נמוכה בהרבה. לבסוף נטען, כי הסכום שהושת כערובה הוא חסר תקדים ביחס למקרים דומים אחרים, ועל כן אין לדרוש הפקדה נוספת כאמור, במיוחד מקום שמצבו הכלכלי של העורר השתנה לרעה. בבקשה לעיכוב הביצוע הובע החשש, כי אם לא יופקדו הכספים, יוצאו נגד העורר צו מעצר וצו חילוט לערבויות המופקדות כבר עתה.

ד.

בדיון הרחיב פרופ' ליבאי, מטעם העורר, בטענות האמורות, בטענה כי עסקינן בהפקדת שיא בישראל, שערכה כשלושים וחמישה מליון ₪, לעומת שישה וחצי מליון ₪ שהוטלו על גלמור; נטען, כי משאין הערובה מתבקשת חלף מעצר וכל מטרתה הבטחת התייצבותו של העורר, אין היא מידתית כראוי . אכן, כך נטען, העורר הסכים להפקדה – אך משהובררה לו הפקדת גלמור, חש עצמו מקופח; גם עשרים וחמישה מליון ₪ שהופקדו עד הנה הם סכומים גדולים ביותר, ומצבו הכלכלי של העורר נשתנה, עם המשבר הכספי ורדיפתו בהלבנת הון, ואף אם בעבר היו לו מיליארדים אך כיום חלק גדול הוקפא ונתפס. לשאלתי, ציין עו"ד ליבאי כי לא ניתן היה לשכנע את התביעה בירידה במצבו הכלכלי של העורר; עם זאת הטעים, כי חשש אי ההתייצבות אף לגבי גלמור היה גדול, כפי שציינה הפרקליטות עצמה בשעתו. ועוד נטען, כי נגד העורר לא הוצא צו לחקירת יכולת; אכן, כנאמר, נתבקשו ארכות אך אין הן מועילות ונחוצה הפחתה.

ה.

עו"ד פרידמן למדינה טען, כי לא נתקיימו כל נסיבות שיש בהן כדי לשנות מן ההחלטה. לשיטת המדינה, לא הציג העורר כל ראיות להיותו במשבר, ואם לטענתו אחוז אדיר מהונו נמחק, ייכבד וייחקר על כך, ובית המשפט יתן החלטה מושכלת. לטענת המדינה, אין גזירה שוה בין העורר לגלמור, כיוון שהונו הוערך פי עשרים משל גלמור ועל כן הערובה המרתיעה לענין התייצבות צריכה להיות גדולה יותר; המדינה כבר הסכימה להפחתה בשעתו וכן לארכות; ומסוכנות העורר גברה, שכן הורשע בצרפת בהלבנת הון ויש צו מעצר בינלאומי נגדו.

ו.

באי כוח המדינה הודיעו כי לא יפעלו לעניין הערבויות עד להחלטה בערר. עו"ד ליבאי ביקש כי לאחר החלטה תינתן שהות קצרה לעורר לשקול צעדיו.

הכרעה

ז.

את השיקולים בקביעת תנאי ערובה סקר השופט פוגלמן בבש"פ 9354/09 גלמור נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקאות 7-5, וראו האסמכתאות שם. במקרה נשוא ענייננו עסקינן בערובה להבטחת התייצבות למשפט לפי סעיף 44 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.

ח.

השיקולים בכגון דא (סעיף 46 לחוק המעצרים) כוללים את מהות העבירה המיוחסת לנאשם, המידע שבידי התביעה, העבר הפלילי, המצב הכלכלי והיכולת לעמוד בתנאי הערובה. באי כוח המדינה הזכירו כי בפרשת רביזדה (ב"ש (ת"א) 91523/02) (לא פורסם) הוטלו 10 מליון ₪, ובע"פ 1784/08 (פרשת פרי ) (לא פורסם) הוטלה ערבות דומה.

ט.

המכשול העיקרי שלפני העורר הוא כמובן הסכמתו, המחייבת אותו, לערובה כפי שהוטלה. דבר זה אינו עניין של מה בכך, וכדי לשנותו – והרי גם המדינה פעלה לפי אותה הסכמה – יש צורך בטעמים חזקים במיוחד.

י.

שלושה הם הנימוקים שהעלה העורר בבקשתו. האחד הוא

גובה הערובה . אכן, זו נמצאת ברף גבוה לעומת אשר הוטל בעבר, אך הדבר נבע מטבע הדברים מעושרו של העורר, שהציג עצמו לפני שנים אחדות – כפי שציין בית המשפט המחוזי – כ"שוה" 1.5 עד 2 מיליארד דולר. בהתחשב בגודל רכוש כזה, לא היתה הערובה שהוסכמה בשמי מרום, גם אם לאדם מן היישוב היא נראית גבוהה מאוד. אף אם נניח כי רכוש העורר נפגע במשבר ומסיבות אחרות, קשה להניח כי התאייד, ואם סבור העורר כי יוכל לשכנע בנפילה רבתי עד כי אין בידו לעמוד בהסכמתו, עליו להתייצב לשם כך. נזכיר, כי בבית משפט זה בעניין רביזדה (בש"פ 9694/02 רביזדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1) 176) ציין השופט טירקל שעל הנאשם הטוען שאין ביכולתו להמציא ערובה לעמוד למעין חקירת יכולת, בדומה לנעשה בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (ראו עמ' 181).

יא.

הנימוק השני הוא

ההפליה לעומת גלמור . אכן, שומה על בית המשפט לעשות לשויון בין שוים, כפי שציטט השופט דרורי בב"ש (י-ם) 1485/02 פרקליטות המדינה נ' צ'רנוי (לא פורסם), את דברי הרמב"ם ( הלכות שופטים

כ"א, יא') "איזהו צדק המשפט? זו השויית בעלי הדינים בכל דבר". ואולם, גם אם גלמור עצמו היה בעיני הפרקליטות "חשוד אי התייצבות", הנה הוא מוצג בכתב האישום כ"איש קש" (ויש שיאמרו מן הסתם "איש cash ") של העורר, וגם אין טענה לגביו לרכוש רב כזה של העורר לפי הצהרת העורר עצמו. על כן, גם אם יש הבדל בערבות ביניהם, שאולי הוא גדול במקצת, אין בכך – בודאי נוכח הסכמת העורר לערבות שהוטלה עליו – כדי להצדיק התערבות.

יב.

ולבסוף, נימוק השחיקה ברכושו של העורר . דבר זה חוזר לאשר נאמר מעלה: ייכבד העורר ויתייצב לשכנע בכך, וככל שלא עשה או יעשה כן, קשה להלום דבריו ולשמוע לו. עזיבת הארץ על ידי העורר, מטעמים כאלה או אחרים, מותירה מטבע הדברים ספק באשר לכוונתו להתייצב, ומכל מקום בלעדי זאת יסודות טענתו זו רעועים.

יג.

על כן, אין בידי להיעתר לערר. אאריך בעשרה ימים מהיום את המועד להפקדת יתרת הכסף, כדי לאפשר לעורר לשקול צעדיו.