בש"פ 1635/10 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כרמל) מיום 25.2.10 בב"ש 9847/09, בגדרה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים בפ"ח 665/09.

רקע

ב.

נגד העורר הוגש ביום 27.12.09 כתב אישום המייחס לו עבירות מין במשפחה. על פי המתואר באישום הראשון, במהלך שנת 2008 קרא העורר לבתו ב', ילידת 1999, לחדרו ודרש ממנה לקיים עמו יחסי מין. משסירבה, איים להכותה, משך אותה אל מיטתו והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. כן נטען כי במהלך שנת 2009 הורה העורר לקטינה ב' לשכב עמו במיטה שבחדר האורחים בסלון הביתי, שם שכב ערום, הפשיטה, וניסה להחדיר את איבר מינו לפי טבעתה. כנטען באישום השני, במהלך חודש דצמבר 2009, בחדר השינה שבביתו, הוריד העורר את מכנסיה ותחתוניה של בתו ר', ילידת 1996, נשקה בפיה ובצווארה בניגוד לרצונה, ולאחר מכן השכיבה על בטנה וניסה להחדיר את איבר מינו לפי טבעתה עד שהגיע לסיפוקו. כן נטען כי במועדים אחרים נגע העורר בחזה של הקטינה ר' בניגוד לרצונה, לשם גירוי וסיפוק מיני ובאירוע אחר נטל את ידה, הכניסה לכיס מכנסיו וביקשה לגעת באיבר מינו.

ג.

בהחלטתו מיום 25.1.10 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי קיימות ראיות לכאורה בגין המעשים המיוחסים לעורר, וזאת נוכח עדויותיהן של בנותיו הקטינות, המקימות תשתית למעשים המפורטים בכתב האישום. כן נקבע כי שקלול חומרת מעשיו של האב עם עדויות האם והבנות יוצר מסוכנות ומטה את הכף לכיוון מעצר. הוזמן תסקיר מבחן.

ד.

בהחלטתו מיום 25.2.10 קבע בית המשפט המחוזי, כי נוכח תסקיר שירות המבחן המצביע על רמת מסוכנות גבוהה וסיכון רב להישנות ההתנהגות המינית הפוגעת, יש מקום להשאיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. לא אושרה חלופה שהוצעה בדירה שנשכרה על-ידי אחי העורר. בית המשפט קבע כי לא חל כרסום בראיות לכאורה אף לנוכח טענות הסנגוריה כי הבנות, וכן אמן, חזרו בהן מעדותן מיוזמתן בפני הרשויות החוקרות. לדברי בית המשפט תפנית זו מתמיהה וסתמית.

הערר והדיון

ה.

מכאן לערר. העורר טוען למחדל חקירה חמור בכך שלא נחקרו שתי קטינות נוספות, אשר לגרסת בנות העורר אף בהן נעשו מעשים מגונים. כן נטען לכרסום (וליתר דיוק – חולשה) בראיות, נוכח הטענה כי סרטי המין אשר נטען שהעורר הראה לבנותיו, לא נמצאו במכשירו הסלולרי. לבסוף נטען, כי יש ליתן משקל מכריע לחזרתן של האם והבנות מעדותן.

ו.

בדיון טען בא כוח העורר, עו"ד פרנקו, והטעים כי היה מקום לחקור את שתי הקטינות הנוספות, וכן את דודן של בנות העורר, אשר כנטען ידע על מעשיו של העורר. הוסף, כי יש לשקול חלופת מעצר שתכלול איזוק אלקטרוני ופיקוח צמוד. בא כוח המשיבה, עו"ד חמודות, טען מנגד למסוכנות הנובעת מעצם המעשים ומהיותם בתוך מערכת יחסים קרובה. נטען, כי חזרתן של הבנות מתלונתן מעוררת שאלות; אם כל מטרתן היתה להפריד בין העורר לבין אמן, בהעלילו עליו עלילת שווא, כפי שהסבירו בחזרתן מן התלונה, מדוע סיפרו את שארע להן תחילה לדודתן, ולא לאמן? צוין, כי שתי הקטינות הנוספות הן תושבות שטחים, ועל כן לא נחקרו.

הכרעה

ז.

עיינתי בראיות, ושוכנעתי, כבית המשפט קמא, כי בסופו של יום הרושם המצטבר מהמכלול, הוא שישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים. התמיהות שהעלה העורר בדבר אי חקירתן של שתי הקטינות הנוספות ובעניין סרטוני המין, אינן כאלה המאיינות את הראיות לכאורה, ומקומן להתברר בעת ההוכחות. כידוע, יש לבחון "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 149-148 מפי הנשיא ברק); ועוד יש לבחון, "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי יתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" ( שם , עמ' 149). אלה נתקיימו.

ח.

הבנות המתלוננות מסרו הודעותיהן בפני חוקר הנוער – המתומללות מן ההקלטה – בתיאורים מפורטים ללא שהפריזו, תוך שהן מתייחסות לתחושותיהן בשעת האירועים.

המעיין בתיק עומד על פרטים שקשה להלום לכאורה בדייתם על-ידי המתלוננות, והסברה המאוחר של האם כי זו תוצאה של צפיה בסרטים, אינו עונה לכאורה די הצורך לכך; ועל כן על הדברים להתברר במשפט. חוקר הנוער גם התרשם מעדויות המתלוננות לחיוב, והעריכן כמהימנות. לכך מתווספות הודעת דודתן של המתלוננות לה סיפרו, אמנם בשלב מאוחר, את אשר אירע (הודעה מיום 20.12.09) ועדות האם (הודעה מיום 21.12.09). אשר לחזרת המתלוננות מתלונתן, אכן הדבר מתמיה, ואולם התופעה של חזרת קרבנות מין ואלימות מתלונתן אינה חדשה. ייחקרו על כך איפוא המתלוננות, ככל הנחוץ, כשינוהל המשפט.

ט.

עיינתי בתסקיר שירות המבחן לגבי העורר, המתאר חיים שוליים ועבר פלילי בעבירות רכוש כולל מאסרים, קושי ברמה ערכית מוסרית, ושימוש בסמים ואלכוהול. העורר הכחיש בפני השירות כל פגיעה מינית בבנותיו, וציין מצוקה במעצר. השירות העריך כי אחי העורר, שהציע עצמו כמפקח בדירה שכורה בסילואן יתקשה לשמש כגורם סמכותי. על כן, נוכח חשש לרמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות מינית פוגעת, לא הומלץ על חלופה.

י.קיימות, איפוא, עילת מעצר של מסוכנות (סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו- 1996), ובנסיבות גם עילת החשש משיבוש הליכי משפט (סעיף 21(א)(1)(א)) לחוק). עתה יש לבחון האם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה" (סעיף 21(ב)(1) לחוק). השאלה היא איפוא, הניתן להשיג את מטרות המעצר גם שלא מאחורי סורג ובריח. כאמור, תסקיר שירות המבחן לא השיב על כך בחיוב. חזרתן של הקטינות מתלונתן, אל מול פירוט התלונות מתחילה, גם היא מעוררת שאלות לא מבוטלות, וחשש לשיבוש הליכי משפט. במצב דברים זה נראה שלא ניתן יהיה לעת הזאת להפיג את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר, ויש מקום למעצר עד תום ההליכים. אוסיף, עם זאת, כי כיון שהקטינות האחרות שלא נחקרו הן מכפר סמוך לירושלים, ראוי כי התביעה תנחה את המשטרה לבדוק את האפשרות לחקירתן על-ידי הגורמים המתאימים.

יא.

אין בידי, איפוא, להיעתר לערר.