בש"פ 1636/00 מדינת ישראל נ. יניב בן מאיר עמר

1.שני המשיבים הועמדו לדין פלילי בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הצתה וחבלה בכוונה מחמירה. המשיב בבש"פ 1636/00 (להלן: המשיב 1) הובא לדין גם בעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע ואילו המשיב בבש"פ 1670/00 (להלן: המשיב 2) הובא לדין גם בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. הרקע לאישומים המיוחסים למשיבים נעוץ ביריבות שבין שתי כתות של מגדלי סוסים. הכת של המשיבים מצד אחד והכת האחרת, היריבה להם, מצד אחר.

2.ביום 2.2.2000 פגש המשיב 2 את המתלונן יעקב עמוס, איש הכת היריבה, וביקש ממנו פיצוי על נזק שלטענתו נגרם לו. משסירב המתלונן להיעתר לבקשה הוציא המשיב 2 מכיסו מברג ודקר את המתלונן בבטנו. מספר שעות לאחר מכן, באותו יום, נודע למשיבים כי מכוניתו של המשיב 1 עולה באש. כיוון שהניחו שיד יריביהם בדבר החליטו לשרוף מכונית השייכת ליריבים. הם רכשו בנזין, רוצצו באבן את השמשה האחורית של הרכב, שפכו לתוכו בנזין והציתו אותו.

למחרת היום נסעו שני המשיבים בג'יפ נהוג בידי המשיב 1. במהלך הנסיעה נתקלו בשלושת יריביהם. משיב 1 עצר את הג'יפ, שני המשיבים ירדו ממנו כשהמשיב 1 אוחז סכין ומקל והמשיב 2 מקל ומברג. או אז זרקו האחרים אבנים לעבר המשיבים והחלו להימלט מהמקום. המשיבים חזרו לג'יפ והחלו לרדוף בנסיעה אחר הבורחים. שלושה עוברי אורח נפצעו מן הג'יפ תוך כדי המרדף. בינתיים המשיך המשיב 1 בנהיגה אל תוך סמטה כשהוא יורד מדרגות עם הג'יפ, פגע באיש החבורה היריבה והסב לו חבלות בגופו. הג'יפ התנגש אז בקיר והמשיבים ירדו ממנו ופנו אל שני היריבים הנותרים. בשלב זה נטל המשיב 2 סכין ודקר את אחד מהם שמונה דקירות בבטנו וגרם לו לחבלות חמורות.

3.בית משפט השלום מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות שביצע המשיב 2, לאמור הצתה, דקירה במברג ודקירה בסכין. וכי יש ראיות לכאורה להוכחת העבירה של הצתה המיוחסת למשיב 1.

לעומת זאת, כך סבר בית המשפט המחוזי, אין די בתשתית הראייתית המתייחסת לעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע כדי להביא למעצר המשיב 1. כיוון שכך, מצא לשחרר את המשיב 1 בערובה ולגבי המשיב 2 מצא כי ניתן להשיג את מטרות המעצר על-ידי "השמתו במעצר בית מלא" בעיר דימונה.

כנגד החלטות אלה מלינה המדינה. נציגת המדינה סבורה כי בעניינו של המשיב 2 לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר. לטענתה לא ייחס בית המשפט קמא משקל מספיק למסוכנות הטבועה במשיב 2 ולעובדה כי מדובר בסכסוך שטרם נסתיים בין שתי קבוצות של יריבים. עוד סבורה המדינה כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לעברו הפלילי החמור של המשיב 2.

אשר למשיב 1, סבורה המדינה כי קיימות ראיות לכאורה, בעניינו, גם באשר לעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה. מסלול הנסיעה של הג'יפ והעדר סימני בלימה בכביש מלמדים לדעת המדינה, על פגיעה מכוונת שביקש המשיב 1 לפגוע ביריביו. נוכח מעשי התקיפה והאלימות הקשים שהמשיב היה שותף להם, כך סבורה המדינה, יש עילה למעצרו ואין חלופה הולמת למעצר זה.

4.דין הערר להתקבל ככל שהוא נוגע למשיב 2. אין מחלוקת כי עומדות לחובתו ראיות לכאורה, במידה הדרושה בשלב זה, בכל הנוגע לביצוע העבירות החמורות המיוחסות לו. המשיב 2, על-פי המיוחס לו בכתב האישום, הוא שהחל בפרץ מעשה האלימות בעת שדקר את יריבו במברג והמשיך במעשים אלה לאחר שהסכסוך התפתח. הוא הצית יחד עם המשיב 1 רכב השייך ליריביו ודקר באכזריות למחרת היום מתלונן אחר דקירות רבות בבטנו. מעשי האלימות הקשים שביצע מקימים לו חזקת מסוכנות. על המסוכנות הטבועה במשיב 2 ניתן ללמוד לא רק מהדרך בה בוצעו העבירות, שבגינן הוא עומד לדין היום, כי אם גם מן העובדה כי לחובתו 18 אישומים פלילים ובהם אישומים הנגועים בעבירות של אלימות ואיומים. הסכסוך בינו לבין יריביו בעיצומו, והסתפקות בחלופת מעצר, אין בה די בנסיבות העניין, משאין להניח לטובתו כי הוא אכן יציית לתנאי השחרור שנקבעו לו.

אשר על כן, אני מקבל את ערר המדינה בעניינו של המשיב 2 ומורה על מעצרו עד תום משפטו בת.פ. 1035/00 של בית המשפט המחוזי בנצרת.

5.באשר למשיב 1, גם בעניינו קיימות ראיות לכאורה באשר לביצוע עבירות של אלימות והנסיבות בהן בוצעו העבירות המיוחסות לו מעלות חשש ממשי ששחרורו ללא תנאים מגבילים מתאימים יסכן את בטחונם של אחרים. יחד עם זאת חלקו במעשי העבירה, שבוצעו במהלך הסכסוך האמור, קטן מחלקו של המשיב 2. קיימת גם מחלוקת ראייתית מסויימת בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע. עברו הפלילי חמור פחות, ובנסיבות אלה ראוי היה לשקול בעניינו חלופה למעצר.

עם זאת בנסיבות המקרה לא היה מקום לשחררו בערובה וראוי היה לבחור חלופה מתאימה למעצר שתכלול תנאי שחרור נוספים. גם הסניגור הודיע היום כי אין למשיב 1 התנגדות "לשהות במעצר בית".

התוצאה היא שהערר בעניינו של המשיב 1 התקבל בחלקו. המשיב 1 ישוחרר לאחר שיפקיד 10,000 ש"ח במזומן וימציא ערבות של צד ג' להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי בסכום של 50,000 ש"ח כדי להבטיח את המשך התייצבותו למשפט ואת קיום תנאי השחרור. המשיב 1 לא יצא את פתח ביתו במשך כל שעות היממה, תיאסר יציאתו מן הארץ ואם יש בידו דרכון הוא יופקד בתחנת המשטרה.