בש"פ 1640/08 אלכסנדר שפושניק נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בה נדחה ערר על החלטה של בית משפט השלום בפתח תקווה לצוות על מעצרו של העורר עד לתום משפטו.

2.

העורר ואדם נוסף עומדים לדין בגין עבירות של תקיפה חבלנית בצוותא ותקיפה כדי לגנוב בצוותא. כתב האישום מספר על אירוע שהתרחש באחד מרחובותיה של פתח תקווה. שני הנאשמים תקפו אדם אחר שנמצא ברחוב, היכו אותו באגרופיהם, הפילו אותו ארצה וקרעו שרשרת זהב שהלה ענד על צווארו. המתלונן הבחין בכך שהשרשרת נלקחה ממנו, ואז דרש מן הנאשמים שישיבו לו אותה. בעקבות זאת, הם חזרו ותקפו את המתלונן בכל חלקי גופו ואף בעטו בראשו. העורר לקח את שעונו של המתלונן. לא הייתה מחלוקת בבית משפט השלום על קיומן של ראיות לכאורה וכן על עילת מעצר. השאלה שנשאלה היא האם יש לעשות שימוש בחלופת מעצר.

3.

לעניין החלופה הונח לפני בית משפט השלום תסקיר מעצר. מן התסקיר עולה, כי העורר מכור לסמים זה שנים. בעבר, בעקבות הליכים פליליים קודמים, הוא הופנה לשירות המבחן והשתלב בהליך טיפולי. מסתבר, כי חלה נסיגה בשלב מסוים במצבו של העורר, הוא חזר להשתמש בסמים וכן ביצע עבירות נוספות. בחודש נובמבר 2006 הוא נדון לשנת מאסר בפועל. כמו כן, באותו הליך הוא נדון למאסר מותנה בן שנים עשר חודשים, שהינו בר הפעלה. העבירות נשוא ההליך הנוכחי בוצעו חודשים ספורים לאחר שחרורו של העורר מן הכלא. בסיומו של התסקיר, ממליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לחלופת מעצר על מנת שישהה במסגרת טיפולית סגורה. בית משפט השלום ובעקבותיו בית המשפט המחוזי לא ראו לנכון לקבל את המלצת שירות המבחן.

4.

דעתי זהה לדעתן של הערכאות הקודמות. כאמור, לעורר עבר פלילי ותלוי מעל ראשו מאסר מותנה בן שנים עשר חודשים שהינו בר הפעלה. בנסיבות כאלה, וכאשר הרעיון של השמה בקהילה טיפולית מועלה רק לאחר הגשת כתב האישום, אין מקום בדרך כלל לעשות שימוש בחלופת מעצר הכוללת טיפול גמילה. הסיכון לשלום הציבור במקרה הנוכחי הינו רב ולא ניתן להפיג אותו בדרך שונה מזו של מעצר רגיל.

5.

אי לכך, הנני דוחה את הערר.