בש"פ 1642/03 מדינת ישראל נ. מחמוד בן חליל סולימאן

נגד המשיב הוגש בבית משפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שוד מזוין, עבירה לפי סעיף 402(א)+(ב) לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; איומים ברצח, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; הדחה בעדות בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 246(א)+(ב) לחוק העונשין; הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 245(א)+(ב) לחוק העונשין; מסחר ברכב או בחלק גנובים, עבירה לפי סעיף 413יא לחוק העונשין; שינוי זהות של רכב או של חלק של רכב, עבירה לפי סעיף 413ט לחוק העונשין; קבלת רכב או חלק גנובים, עבירה לפי סעיף 413י לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין; בידוי ראיות, עבירה לפי סעיף 238 לחוק העונשין; השמדת ראיה, עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין; זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 אמצע וסיפא לחוק העונשין; וכן מספר עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

על פי הנטען בכתב האישום, בתחילת שנת 2000 רכשה חברת "בני חליל סולימאן בע"מ", חברה בניהולו הפעיל של המשיב (להלן: החברה), משאית שהוכרזה כדרושה לחקירה משטרתית והודעה על כך נמסרה למשיב. בכתב האישום נטען כי המשיב קשר עם אחר כי ישלח את המשאית ועליה נגרר לשטחי הרשות הפלסטינית, כשנהג תמים נוהג בה, ושם יבוים שוד תחת איומי אקדח, וזאת על מנת שיוכלו המשיב והחברה לזכות בכספי ביטוח בגין "אובדן" המשאית. עוד נטען כי בעקבות השוד פנה הנאשם לחברת הביטוח ושופה בכ- 290,000 ₪ ואף דאג כי הנגרר יוחזר אליו לאחר ששופה בגין "אובדנו". כמו כן נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה הגיע לידי המשיב שלא כדין וללא רשיון להחזקתו, נשק מסוג M-16 . בנוסף נטען כי המשיב איים על שוטרים אשר ניסו לחקור אודותיו ועל שוטרים שבאו לערוך חיפוש בביתו ואף תקף שוטרים ואיים עליהם ברצח.

בכתב האישום נטען עוד כי המשיב דיווח דיווּח כוזב לרשויות המס בשם החברה, שלפיו חברת "פירמידות השלום בע"מ" סיפקה לחברתו חלקי חילוף שונים לרכב ואף זייף חשבוניות מס והנפיק המחאות פיקטיביות המעידות על אותן עסקאות כביכול. כן נטען כי לאחר שהבעלים של חברת "פירמידות" הנ"ל מסר במשטרה גרסה המפלילה את המשיב, פנה אליו המשיב, איים עליו, ביקש ממנו לחזור בו מעדותו והציע לו טובת הנאה כספית. כמו כן נטען כי המשיב עסק ביודעין במכירה, בקנייה, בפירוק או הרכבה של רכבים גנובים או של חלקי רכבים גנובים וכי זייף את סימני הזיהוי של הרכבים כדי להקשות על זיהויים. בנוסף נטען כי המשיב וחברתו ביצעו עבירות מס במהלך השנים 2000-2001.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים במשפטו. ביום 2.7.02 נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ג' דה-ליאו לוי) לבקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים וביום 15.7.02 דחה בית משפט זה (השופט א' ריבלין) את עררו של המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי.

ביום 17.2.03 הגישה המדינה בקשה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום, החל מיום 28.2.03 או עד למתן פסק דין בת"פ 1132/02 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. בבקשה נאמר כי התקיימו עד להגשתה שש ישבות הוכחות וכי פרשת התביעה טרם הסתיימה. ביום 2.3.03 נערך דיון בבקשה, ובו הוברר כי נקבע רק תאריך אחד להמשך שמיעת ההוכחות וכי להערכת באת-כוח המדינה יש צורך בעוד שבעה מועדים להמשך המשפט. על כן, בהחלטתי מיום 2.3.03, נעתרתי לבקשת המדינה להארכת המעצר ל-30 יום נוספים בלבד מיום 28.2.03, וקבעתי כי הצדדים יודיעו לבית המשפט עד ליום 24.3.03 מה היו ההתפתחויות בשאלת קביעת התאריכים, או אם נמצאה חלופה מוסכמת למעצר. בהחלטתי ציינתי כי כתב האישום שהוגש נגד המשיב הוא מורכב, כי שמיעת התיק מחייבת השמעת עדים רבים וכי בתיק זה יידרשו מועדים רבים נוספים להמשך השמיעה. על כן הערכתי כי הארכת מעצר נוספת אחת לא תועיל וציינתי כי תיק זה מחייב התייחסות מצד בית המשפט המחוזי כדי שייעשה נסיון לקבוע את אופן שמיעתו במועדים שיידרשו, ותוך זמן קצר יחסית ככל האפשר.

בהודעתה המשלימה של המדינה נאמר כי בית המשפט המחוזי קבע שישה מועדים נוספים להוכחות, אחד מהם בתקופת ההארכה הנוכחית (המסתיימת ביום 28.5.03) וחמישה נוספים החל מיום 3.6.03, כאשר האחרון שבהם קבוע ליום 2.7.03. עוד עולה מהודעת המדינה כי המדינה עשתה מאמץ לקדם את הטיפול בתיק הן באמצעות בקשות לקביעת מועדים להוכחות והן באמצעות ויתור על העדתם של 40 עדי תביעה. כמו כן, מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי מיום 5.3.03 ומיום 25.3.03 עולה כי בית המשפט אכן עשה מאמץ לקבוע את מועדי ההוכחות החדשים, וזאת על אף שיומנו עמוס לעייפה בתיקים, שברבים מהם מצויים הנאשמים במעצר עד תום ההליכים. על כן נראה שקשה לבוא לבית המשפט קמא או למדינה בטענות על שלא עשו מאמצים לקבוע את שמיעתו של התיק תוך זמן קצר יחסית ככל האפשר. עם זאת, אף להערכת המדינה, המועדים שנקבעו עד כה ספק אם יספיקו אפילו לסיום פרשת התביעה. נוכח המצב האמור טוען בא-כוח המשיב, בתגובתו להודעת המדינה, כי יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. המדינה מצדה אינה מסכימה לשחרור המשיב לחלופת מעצר ומבקשת להאריך את מעצרו, וזאת נוכח מסוכנתו הרבה והחשש לשיבוש הליכים.

במקרה שלפנינו אין מחלוקת שמתקיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב ואין ספק כי מתקיימת עילת מעצר. המעשים המיוחסים למשיב, לרבות החזקה בנשק שלא כדין, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, תכנון שוד מזוין ואיום ברצח, מצביעים בבירור על מסוכנותו. יתרה מזאת, נוכח הנטען בכתב האישום כי המשיב איים על עד והציע לו טובת הנאה כספית אם יחזור בו מעדותו וכי בדה ראיות וכן השמיד ראיות, מתקיים במקרה דנן גם חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט. בא-כוח המשיב לא הצליח להצביע על חלופת מעצר שיהא בה כדי להסיר את החשש משיבוש הליכי משפט או ממסוכנותו של המשיב. בנסיבות אלו, על אף שקרוב לודאי שהארכת מעצר נוספת אחת לא תספיק לשם סיום המשפט, איני רואה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. יש לקוות כי הצדדים ובית המשפט המחוזי ימשיכו לעשות מאמצים להביא לסיומו המהיר של התיק.

אשר על כן, אני נעתרת לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום, החל מיום 28.2.03 או עד למתן פסק דין בת"פ 1132/02 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.