בש"פ 1646/11 סברין חוג'יראת נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.2.11 (כב' השופט ר' שפירא), בגדרה הורה בית המשפט

על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים.

1.

כנגד העוררת ואחותה (להלן: הנאשמות ) הוגש ביום 3.2.11 כתב אישום בו יוחסו להן עבירות של שוד מזויין, פציעה בנסיבות מחמירות וקשר לפשע – עבירות לפי סעיפים (בהתאמה) 402(ב) ו-29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; סעיף 335(א)(1) ו-(2) בצירוף סעיפים 344 ו-29; סעיף 449 בצירוף סעיף 402(ב) לחוק העונשין. לאחות העוררת יוחסה גם עבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

2.

לפי עובדות כתב האישום, בלילה שבין ה-19.1.11 ל-21.1.11 קשרו הנאשמות קשר עם אדם נוסף לשדוד עובר אורח בשכונת הדר שבחיפה. השלושה הגיעו בסמוך למנהרה תת קרקעית ברחוב הרצל בעיר, שם הבחינו במתלונן כשהוא ממתין למונית. הנאשמות פתחו בשיחה עם המתלונן, ביקשו ממנו סיגריות והציעו לו לקיים עימן יחסי מין, אולם הוא סירב להצעה. בהמשך גררו השלושה את המתלונן לפתח המנהרה, שם היכו אותו במכות אגרוף בראש ובבטן ובעטו בו בכל חלקי גופו, תוך שהעוררת ואחותה מנסות לגנוב את הרכוש שבכיסיו. משהתנגד המתלונן למעשים המשיכו השלושה לתקוף אותו, תוך שהם סותמים את פיו, נושכים אותו בידו ובראשו וזורקים לעברו אבן גדולה. לבסוף הצליחו לגנוב מהמתלונן את הרכוש שהיה בכיסו שכלל טלפון סלולארי, כסף מזומן וכרטיס אשראי. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חבלות בראשו, צווארו וידיו.

3.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לנאשמות, בין היתר הודאתה של העוררת ופרטים מוכמנים אותם מסרה למשטרה, זיהויה על ידי המתלונן ושלילת האליבי של אחותה. כן הצביעה המשיבה על מסוכנותן של שתי הנאשמות.

4.

בדיון ב בית משפט קמא הסכימה בא כוחה של העוררת כי קיימות ראיות לכאורה וכי קמה עילת מעצר כנגד העוררת, אך עתרה לשחררה לחלופת מעצר במוסד "מבט נשי" - מוסד טיפולי סגור לאנשים הסובלים מהתמכרויות. בהחלטתו מיום 21.2.11 קבע בית המשפט , כי לאור הודאתה של העוררת וזיהוייה על ידי המתלונן אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה וכי קמה עילת מעצר כנגד העוררת. אשר לחלופת המעצר נקבע, כי נוכח מסוכנותה הרבה של העוררת, כפי שעולה מנסיבות המקרה והיותה הדמות הדומיננטית באירוע, אין בחלופה שהוצעה כדי לאיין את מסוכנותה. זאת, באשר המוסד המוצע אינו יכול למנוע בריחתה של העוררת. בהקשר זה ציין בית משפט קמא כי לאחר האירוע עברה העוררת להתגורר עם בן זוגה בשטחים ונעצרה עם חזרתה לארץ. בקשת העוררת לקבלת תסקיר בעניינה נדחתה מן הטעם ששאלת החלופה כלל לא מתעוררת בנסיבות העניין.

5.

הערר נסב בעיקרו על החלטת בית משפט קמא שלא להפנות את העוררת לתסקיר מעצר. נטען כי עברה הפלילי של העוררת נקי ומדובר במעצרה הראשון. עוד נטען כי אין חשש להתחמקות מן הדין, והא-ראיה שהעוררת חזרה לתחומי המדינה. חלופת המעצר שהוצעה היא חלופה ראויה מאחר שמדובר במוסד מסודר המפוקח על ידי משרד הרווחה ויש בו השגחה תמידית של אנשי מקצוע. חלופה זו אף מציעה טיפול ארוך טווח שיכול לסייע לשיקומה של העוררת ולהפחתת המסוכנות שלה. מכאן, שיש מקום לשקול חלופת מעצר בעניינה של העוררת ולשם כך להפנותה לתסקיר מעצר.

6.

אומר בקצרה, כי האישור שהוצג מטעם מוסד "מבט נשי" הוא אך בגדר הסכמה עקרונית לקבל את העוררת להליך אבחון כדי לקבוע את מידת התאמתה, ולא ניתן להסיק ממנו כביכול המקום "ממתין" לקליטתה של העוררת. מה עוד, שספק אם העוררת מתאימה כלל להיקלט במוסד זה, שהמטופלות בו סובלות מהתמכרויות, ולא הוכח כי המערערת מכורה לאלכוהול כטענתה. לכך יש להוסיף כי המוסד – אשר קרוב גיאוגרפית למקום האירוע – יכול רק ליידע את המשטרה ככל שהעוררת תעזוב את המקום, ואין באפשרות הצוות המקצועי במוסד למנוע בעד העוררת מלברוח.

שקלתי אם למרות האמור לעיל יש טעם להפנות את העוררת לקבלת תסקיר מעצר לבחינת חלופה אחרת, אך חזקה על באת כוחה של העוררת כי אם הייתה חלופה כזו בנמצא, הייתה מעלה אפשרות זו. לכך יש להוסיף כי משפטה של העוררת נקבע לשמיעת ראיות כבר ליום 15.4.2011 וכי היום פתחו העובדים הסוציאליים בשביתה ולא ברור מתי קציני המבחן יחזרו לפעול. נוכח משקלם המצטבר של שיקולים אלה, איני רואה טעם להפנות את העוררת לתסקיר מבחן.

אשר על כן, דין הערר להידחות.