בש"פ 1646-23 בש"פ 1646-23

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיאה ס' דבור) בפע"מ 26287-12-22 מיום 26.1.2023, שבמסגרתה הורה בית המשפט על הארכה בשנה של צו הפיקוח שניתן בעניינו של העורר מכוח חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן בהתאמה: הצו והחוק). עוד הורה בית המשפט המחוזי על הוספת שני תנאים לצו – איסור על הימצאות העורר בבית כנסת או במתחם בית הכנסת ללא ליווי של בגיר המודע לעבירות ולמגבלות שמוטלות על העורר; ואיסור על נסיעה של העורר באוטובוסים ללא ליווי של בגיר כאמור, שיאושר על-ידי קצין הפיקוח, מהשעה 18:00 עד השעה 6:00, בכל יום (יצוין כי המדינה ביקשה להטיל איסור כאמור לאורך כל שעות היממה).

2.הערר שלפניי הוגש ביחס לשני התנאים שהוספו בהחלטת בית המשפט המחוזי; ובמהלך הדיון צמצם העורר את הערר לתנאי השני בלבד.

3.דין הערר להידחות.

כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי, בית המשפט ערך איזון נדיב לטובת העורר, בין האינטרס הציבורי הגלום בהטלת מגבלות עליו לשם הגנה על הציבור, לבין הצורך לשמור על זכויותיו. במהלך תקופת הפיקוח הפר העורר את תנאי הפיקוח, מספר לא מבוטל של הפרות, שאף הביאו להגשת כתבי אישום נגדו ולהטלת עונשי מאסר בפועל לתקופה של 28 חודשים במצטבר (נוסף על עונש המאסר המקורי שנגזר עליו – לתקופה של 42 חודשים). יודגש, כי כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, לפחות אחת מההפרות מתייחסת להתחברות של העורר עם קטינים במהלך נסיעה באוטובוס (נוסף על העבירה מושא גזר הדין המקורי בעניינו של העורר). זאת ועוד, כפי שעולה מהערכת המסוכנות שהוגשה על-ידי המרכז להערכת מסוכנות, רמת המסוכנות המינית הנשקפת מהעורר – גבוהה. במצב דברים זה, ובלי להקל ראש בקושי הממשי שנגרם לעורר עקב הטלת המגבלות, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

4.אשר על כן, הערר נדחה.